tag:blogger.com,1999:blog-36328483588695267452012-01-02T16:46:01.270+04:00תשוקות רטובותהבלוג שלי שבו אני כותב את מה שאני מרגיש ומה שיש לי לתת לכם בצורת כתיבה.Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.comBlogger461100tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-67203124675543730122012-01-02T16:45:00.000+04:002012-01-02T16:45:14.218+04:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><b><u><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 18pt; line-height: 115%;">אינוויקטוס</span></u></b></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">שָׁחֹר כִּתְהוֹם אֵין קֵצֵה</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">מִבַּעַד לַלַּיְלָה שֶׁעָלַי יְכַסֶּה</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">מוֹדֶה אֲנִי לְאֵל – כָּזֶה אוֹ כָּזֶה</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">עַל נַפְשִׁי הַבִּלְתִּי מוּבֶסֶת</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">שָׁבוּי בִּצְבָת מֻפְקָר לְחַסְדֵי הַבּוֹרֵא</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">עַפְעַף לֹא הֵנַדְתִּי, מִבֶּכִי נִמְנַעְתִּי</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">בְּאִבְחַת שׁוֹט צוֹלֶפֶת, בְּיַד הַמִּקְרֶה</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">שָׁתַת רֹאשִׁי דָּם, אַךְ אוֹתוֹ לֹא שָׁמַטְתִּי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">מֵעֵבֶר לְסַף הַדְּמָעוֹת וְהַזַּעַם</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">אוֹרֵב לוֹ הַפַּחַד, רַק צֵל וּצְלָלָיו</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">וְאַף שֶׁנָּגַס בּוֹ הַזְּמַן לֹא פַּעַם</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">לֹא אִירָא, לֹא אֶפְחַד מִפָּנָיו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">וְהַיְנוּ הַךְ כַּמָּה צַר הוּא הַשַּׁעַר</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">וְעַד כַּמָּה תֶּאֱרַךְ מְגִלַּת הַדִּין וְהַצַּעַר</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">אֲנִי הוּא הָאָדוֹן לְגוֹרָלִי</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;"><o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">אֲנִי רַב הַחוֹבֵל שֶׁל נִשְׁמָתִי שֶׁלִּי</span><span dir="LTR" style="font-family: "Courier New"; font-size: 14pt; line-height: 115%;">.<o:p></o:p></span></div><div style="text-align: right;"> </div><div style="text-align: right;">וויליאם ארנסט הנלי.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-6720312467554373012?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-603208874208873572011-06-11T23:57:00.002+04:002011-06-11T23:57:35.962+04:00איתמר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ראש של אביר, לב של מלאך, גוף של אלוף ומגע של אומן.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-60320887420887357?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-47677911694237219972010-09-12T22:50:00.000+04:002010-09-12T22:50:32.690+04:00אני כאן<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="border-collapse: collapse; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;"></span><br /><div dir="rtl">זרימת נהרות התערבלו בעיניי ומצאתי ראשי חפון בין ידיי</div><div dir="rtl">הזרמת את לי קצב חדש לחיי שנתן וזרח לי בבוקר כל יום</div><div dir="rtl">מנעת מאיתנו לרוץ בטירוף ומנגד אחזתי ברוח השיתוף</div><div dir="rtl">קיבלתי עלי המצב שביקשת ונשארתי במתח גדול ונרגש</div><div dir="rtl">עשית לי כדרך צלילו של חליל שעולה ומתפתל ובוקע בגיל</div><div dir="rtl">נשרך בראשי וחודר אל דמי אוכל בתוכי ומכרסם בליבי</div><div dir="rtl">ככל שהחור בשחור התפשט רציתי אותך לדעת ולחבק</div><div dir="rtl">אך ככל שניסיתי למצוא את דמותך קפצו המילים ומנעו את דרכך</div><div dir="rtl">איך ומתי נסתכל בעיניינו ונראה מה יהיה ואיך נהנינו?</div><div dir="rtl">רוצה להרגיש טוב בחיי ומלא אהבה לחלוק בשפתיי.</div><div dir="rtl">אני הוא אני, חשוף ונגלה, בולט לעינייך ונוטף אהבה</div><div dir="rtl">אם תרצי עוד ממני תאלצי לוותר על מסך רעלה שחוסם את פנייך</div><div dir="rtl">זה אני הנמצא כאן במרכז הבמה רוקד הריקוד ומחזיק בהזמנה</div><div dir="rtl">הצטרפי למחול הנפלא שייצרנו, לבשי לך אדרת שאותך היא הולמת</div><div dir="rtl">שלחי לי ידך אני כאן בשבילך.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-4767791169423721997?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-89796020164334924122010-09-10T11:22:00.001+04:002010-09-10T11:22:43.205+04:00ביום ההוא<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ביום שנגזר עלי לאהוב נשבעתי לתת מעצמי רק טוב<br /><div>וכך הסתחררתי בין שנאה לחמלה בין מעל ומתחת</div><div>בין מעט לבין רוב.</div><div><br /></div><div>ביום ששלחתי את נפשי לחופשי מצאתי מרכז מחויך לעצמי</div><div>איתם התפתלתי בין חיכוך לחיבוק בין זיקה לבין יחס</div><div>בין חומרי לרגשי.</div><div><br /></div><div>ביום שנתתי את עצמי לעולם חשבתי על איך לרצות את כולם</div><div> הרי הם ששפטו וחרצו גורלי, בין עושר לאושר בין חצוי</div><div>למושלם.</div><div><br /></div><div>ביום שניסיתי להתחיל מחדש חזרה התחושה של להיות מגורש</div><div>מקירות אותו בית בין אויב לאוהב בין מרגוע למתח בין לימון </div><div>לבין דבש.</div><div><br /></div><div>ביום בו קיבלת אותי בלבך נולד בי הצורך לחיות בשבילך</div><div>מחיכך אז גורשתי בין אימה לתקווה בין מושך לדוחף בין אוויר </div><div>לבינך.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-8979602016433492412?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-2978659147943094432010-08-31T00:36:00.001+04:002010-08-31T09:59:40.468+04:00אריאל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">א</span><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">הבה גדולה מאין כמותה</span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">ר</span>וצה אותך בכל דקה</span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">י</span>לדה גדולה ונפלאה</span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">א</span>יתך חיי הם חוויה</span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">ל</span>עד אשמור לך נשיקה</span></b></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-297865914794309443?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-48950632017910531822010-07-19T02:20:00.002+04:002010-10-25T00:59:23.738+04:00לעצמי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div style="background-color: white; color: black; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; font-weight: normal; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-decoration: none;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">לעצמי השיר הזה נכתב, כעומק תפילה מהדהדת מעל מפרש משוחרר</span><br /><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">מתכתב עם נפשי אשר בוחרת בסיס לעמוד ולגדול בו</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">נשכב בסופו של יום קיץ בוער ללא כח יכולת להביט בחיים</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">נזעף כי היום בו ארזתי זמני הוא היום שרציתי להיות אמיתי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">מבט בעיני הסערה בליבי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">נפשו של גיבור עם שריון אימתני</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">בשבילי הסיפור שנכתב לפניכם, עוצמות של הרגש כמשב מפוזר</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">מדבר עם שיקוף של דמותי העומדת באין מחסה וניצבת איתן</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">בוהה בנייר בכוחות אחרונים של יום סתיו המחיש את עליי אל הקרקע</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">מתבייש בראותי את הזמן שגלש וזלג לי מתוך מסכה של אושר זמני</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">רוחות הסופה שהניסה אותי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">קמלה אז רוחו של אביר אצילי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">לזכרי אגדה נכתבה הנה כאן, כחלום וכמיהה שהופרח ונגמר</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">העליתי באוב את עצמי הנושן את ההוא שהיה כאן וחלף עם הזמן</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">נזכר בצינת הריחוק המבודד, בעומקו של יום חורף המרדים את חיי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">תוהה אם ביום שאקיץ מהכפור אמצא את הזמן שאצור בעצמי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">צינת השלגים הקפיאה רוחי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">נדם ניגונו של חליל מלכותי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">אני האומר מילים אלו לכם, תפילה מן הרגש חלום מחוזר</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">שלם עם עצמי והדמות של נפשי גדול וחזק הנה אני כאן</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">חווה את מימוש החיים בידיי כי בוקרו של אביב העיר כוחותיי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">יודע עכשיו כי הגיע הרגע, יוצר את האושר, הזמן הוא שלי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">עם קרן של שמש נולדה אז נפשי</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">האביר הגיבור חבר לדרכי</span></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-4895063201791053182?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-35222073746102990862010-07-13T00:18:00.002+04:002010-07-13T00:20:14.772+04:00אחרי שנה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">הזמן שריפא, הכאב הנורא, החיים שנולדו אז מזמן, הארה.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">מתהלך לו ההלך מדי יום בנפשו ושומע את הד צעדיו בחלל קיומו</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">רק פינה מאוכלסת שבה גר האדון, מתקיימת הדרך שבחר בגאון</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">מחלק הזמנות לביתו הקטן שעדיין לא קם ועוד לא נערם.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">ישוב בכיסא המציג את פניו מעט מגופו ולעיתים את שיריו</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">אל מול צג של מעבר ומעל לכתליו נשלחים מדי יום הררי פיוטיו</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">נישא הוא מעבר לפסגות ללא גבול כחולש על העמק שבלבו הוא שתול</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">אני המרכז של מסוע יומי, מצעד ניצחון המכריז על בואי</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">כשאגת המילים שיצאו מגרוני הנני הוא הילד שמירר אז בבכי</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">מכותר במימי האגם המוזהב המלא דגיגונים שנופלים לרגליו</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">כזרם מוליך את אוצרות הנהר עמוק אל הפלג המוביל אל ההר</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">ההר השופע כל טוב וחיבוק יודע גם איך להבליט הקיטוב</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">כי שנה לה חלפה והנה אני כאן אותו בן אדם שהרגיש אז אבדן</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">באין ספור רגעים של יגון ושנאה של עצב ודמע תסכול וקנאה</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">עלתה לי דרכי אז מיד מול עיניי וידעתי לומר ולרצות את חיי</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;">הזמן שריפא, הכאב הנורא, החיים שנולדו אז מזמן. זה קרה.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-3522207374610299086?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-19195343960278795332010-06-14T16:16:00.000+04:002010-06-14T16:16:52.534+04:00הפרח שלא ידע לפרוח<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="border-collapse: collapse; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;"></span><br /><div dir="rtl">אספר לך ילדי את הסיפור על הפרח שלא יודע לפרוח</div><div dir="rtl">אשר נסתר בהרים ונחבא בין אבנים</div><div dir="rtl">ולעולם לא ידע על דמעות הגיבור שמנסה אותו לפתוח.</div><div dir="rtl">זהו הפרח שגדל ולקרון הוא שאף אך פחדו של ליבו </div><div dir="rtl">נעמד אז מולו וגירש כל רצון של פריחה מדרכו.</div><div dir="rtl">חשב אז הפרח "ובכן מה העשה? קיים בי הצורך לכבוש את דרכי,</div><div dir="rtl">ללכת בנתיב הקיום של נפשי. אך איך אתקדם אפילו שעל נוסף</div><div dir="rtl">אם כאן מול עיניי עומד הפחד הישן?"</div><div dir="rtl">הפחד הזה ששולט בגורל , מוציא את עוקצו ומוריד את המורל.</div><div dir="rtl">הפחד שיש בו לעצור את הכל, את כל התנופה שהיתה בי אתמול.</div><div dir="rtl">ניסיתי לפתוח את ראש כותרתי וכמעט שפרשתי את העלה השלישי</div><div dir="rtl">והנה הפחד חזר והטריד, הקיף את ראשי ודרך על חזי.</div><div dir="rtl">אתה לא תפרח כי אינך אמיתי, אתה לא תרים את ראשך האמיתי!!</div><div dir="rtl">עצוב ונדכא קמל לו הפרח, דימם ונשרע על אדמה חרוכה</div><div dir="rtl">אותה השריפה שהפחד שרף ועיכל כל פינה הגונה של חיים,</div><div dir="rtl">"עדיף אז לפרוח בצבעים אחרים ולא בצבעי היפים והמקוריים"</div><div dir="rtl">חשב והגה לו הפרח תכנית, "אקנה לי עלים בצבעים שונים שאותם הפחד הישן לא יסיר. </div><div dir="rtl">אתן לי שהות בעולם המתוק, אטעם מגווני הקיום הרחוק,</div><div dir="rtl">בחיוך אזדקף ואראה לכולם את קרני חיוכי הגדול החמים.</div><div dir="rtl">ובבוא היום אוכל לחזור לצבעיי לאותם העלים שמתחת לבגדיי.</div><div dir="rtl">יום יבוא ויגיע מקור חום אל עליי, יפה והדור ורך בכנפיו</div><div dir="rtl">יניח מגעו על צבעיי היפים, על הכתר הבז לרגשותי האמיתיים,</div><div dir="rtl">יסמקו עלעלי החבויים מתחתיו וירגיש את חומי הבוקע ממעמקים.</div><div dir="rtl">ואז אגלה את מקור האמת את הטוב היפה</div><div dir="rtl">והקול הזועק."</div><div dir="rtl">וביום אשר בו הגיע רצה הפרח להראות את עליו האמיתיים</div><div dir="rtl">ואז, ללא משים וללא הבחנה חזר גם הפחד ואיתו הבריחה.</div><div dir="rtl">המנוס למרחק למרחב המוגן האיזור שנחבא מכל פרחי הגן.</div><div dir="rtl">ולכן כך, ילדי, הפרח היפה מכולם אינו בנמצא.</div><div dir="rtl">לפעמים את ריחו נרגיש וניחוח של חלום יעלה בנו חיוך והתרגשות.</div><div dir="rtl">מתי יגיע יומו לפרוח אולי לעולם לא נראה את צבעיו, אולי לנצח נחכה לו עד בוש.</div><div dir="rtl">יודעים אנו שיש פרח אגדי שלו הפריחה היפה בנמצא, </div><div dir="rtl">אבל עד אותו יום ילדי</div><div dir="rtl">הפחד הוא קוטל הבינה.</div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-1919534396027879533?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-40481036992007051282010-05-07T23:46:00.001+04:002010-05-07T23:50:42.522+04:00יום שישי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">קשה לי, בודד פתאום צריך לשמוע שקט<br />מחשבות על אישה כל הזמן<br />לא מחשבות אהבה ולא מחשבות כאב<br />לא מחשבות של סגידה ולא מחשבות של כמיהה<br />היא שם בשבילי לא כאן<br />האם תהיה האחת לנווט את הזמן<br />האם האשה שתפרוס לבבה תהיה היפה שמבעד למסך?<br />זה מתחיל בכמיהה ועובר לתחושה של שייכות, אני שייך לעולמה<br />היכן היא בעולמי? מדוע נבצר ממני זכרון מוחשיותה?<br />איך יכול להיות שאני אוהב ולא מסתער?<br />איך יכול להיות שאני עצוב כעת ולא משתולל להשגתה?<br />היא מראה לי דרך נעלמה, את הדרך שידעתי על קיומה<br />הדרך שלא הצלחתי לגלות מעולם, והיא הצליחה להוליך אותי בה<br />כל כך רוצה להלך שם איתה אבל היא לצידי רק בת לוויה<br />הרצון ללא יצר, הכמיהה להכרה, להכיר אותה, כל הזמן מקווה שתרסן אותי<br />את הדרך הישנה, את הדריסה של הלב והפריצה למרחב האישי<br />היא רואה בי כפרס לכל מי שישיג אותי באמת<br />היא אומרת שרוצה בי רק לעצמה, מהפחד היא משכה ידיה בחזרה<br />היא הכינה מקום לעצמה, לידיה, אצלי, אבל לא מעיזה לקחת אותי<br />אולי כך בשעות שכאלו, ימים כה יפים העברנו בינינו<br />נזכר אני במילים הנכונות הרוצות, מרחיקות, מלטפות<br />באהבה שדומעת, שהרגישה את ליבי, שנחשפה לנשמתי<br />הפחד הוא מעין מסך אפל שבו יש חור קטן מאוד שמאפשר להציץ<br />ומעבר לחור תראה מה שתרצה, מה שתבקש, משאלות הלב<br />ניתן לקבל את הכל אבל בשביל זה צריך לקרוע את המסך הזה<br />ואת המסך הזה אי אפשר לתקן אחרי מעשה. ממש מפחיד<br />כי המסע הוא רק קדימה לא חוזרים אחורה. הפחד<br />אני לא מפחד, אני יותר מבולבל האינסטינקט שלי אומר עצור<br />הראש שלי אומר עבור והלב שלי אומר תחבק, אז אני מנסה<br />את כולם.<br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">עצוב לי היום</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-4048103699200705128?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-35317219672118940892010-03-08T10:48:00.002+03:002010-03-08T10:51:38.821+03:00השראה של מסך<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">קראתי את מילותיך דרך מסך הפלאים המשייט בעולם<br />מלים מלטפות ושורטות לבבות וגופים<br />שבילים עצובים , זיכרונות אבודים, אהבות, אכזבות את הכלת את כולם<br />שאלת שאלות של מדוע ואיך, מי אני, מה עשיתי?<br />ניקזת מכאובייך עם זליגות דמעותייך חיפשת לך תשובות על ההוא שהלך<br />מדוע נשארת בודדה מדי פעם?<br />ביקשת לשתף את כולם כך ראיתי<br />טובה שירתך היא נעמה לי הערב, זרמו דמעותייך דרך הבהוב המסך<br />רשמת ותיארת את עומקו של לבך, רצונות שהיו לך, חלומות בהקיץ<br />ייסורי אהבה, גניחות ותשוקה, עירסול בין ידיים וגם לב שהחמיץ<br />מאוד התרשמתי מסיפור אהבה, זכרון זוג עיניים ושיר הקדשה<br />אהוב שהמריא ואחות מפקחת, חזה שביקשת וחובת הוכחה<br />רציתי לכתוב לך את מה שראיתי, אהבתי כעסתי וגם עצב חוויתי .<br />מסך הזכוכית מציג את שירייך, חשף אותי לנפלאות מילותייך<br />מילים שכאלו גרמו לי לרצות להודות לך על ערב נעים,<br />ערב עשיר באיכות המילים.<br /><br />תודה על ההשראה<br />ניב וגה גרסיה</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-3531721967211894089?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-76298898234633878682010-02-17T22:08:00.001+03:002010-02-17T22:10:01.842+03:00במבט לאחור<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">נעמדת מולי בחיוכך המזמין, הרוצה מגעי וניחוח בשרי<br />סיפרתי לך את מה שהרגישו חושיי<br />ידעת להכיל את תלאות מסעותיי<br />ריגשתי אותך בכנות המילים, הדברים שיצאו מעטי<br />תלינו קירבה בזכייה בלבנו, מעטים היודעים עומק נפשינו<br />מעין אושר שוטף החודר לעורנו מזין ומרגיע את עיקוב תאוותינו<br />צובע באור של רכות קטיפתית את הגוף הכמהה הרוצה להרגיש<br />רוצה אני עוד לסחרר את חושייך, השתמשת בחיוך ומבט של עינייך<br />ירד לו מטר פתיתי שלג טהור, לבן ונוגע מזכך את העור<br />מצאה הנסיכה את הפתית שרצתה, שמרי פן יימס מחום אהבה.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-7629889823463387868?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-54662779453201555852010-02-17T21:57:00.000+03:002010-02-17T21:57:18.822+03:00קורנת את<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">קורנת את במלא הדר<br />רוחב לבך נפתח כנהר<br />נשפך וזורם כשיר פעמונים<br />שואב מנפשי את כוח האהבים<br />וילונות לבנים העדים לתשוקה<br />שוב נרעדים בניחוחות התאווה<br />נסיכה על המים אישה נפלאה<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-5466277945320155585?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-59001529516479891222010-02-06T18:22:00.002+03:002010-10-25T01:08:34.421+04:00השיר שלך<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b>נ</b>עמדה הנסיכה בין פתיתי שלג רבים, נפלו על פניה ושטפו שערה<br /><br /><b>ס</b>ובבת וחגה בתוך מפל הלבן חיפשה את האחד שיתאים לליבה<br /><br /><b>י</b>דעה כי בין אלף צורות וגדלים ישנו הבודד שאותה הוא ידהים<br /><br /><b>כ</b>יסתה את עצמה בפתיתים שסביב, נסיון שהטיב לה אך בסוף גם הכאיב<br /><br /><b>ת</b>צחק הנסיכה ביודעה כי אי שם מעבר לשלג מעל הענן ימצא הפתית שתקרא לו מושלם<br /><br /><b>מ</b>דוע אין דרך לקרוא לו לבוא? מדוע אין קרן שתסמן את דרכו?<br /><br /><b>צ</b>ביטה בליבה בראותה שבנתיים נמס לה עוד פתית בין הידיים<br /><br /><b>ר</b>כה ומלטפת כרוח המים יפה וסוערת כסופת השמיים<br /><br /><b>י</b>רדה לחפש חום ידיים, הרגישה לפתע באור שבמים<br /><br /><b>מ</b>תוך הר השלג מצאה נשמתה את אותו פתית השלג שליבה כה רצה.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-5900152951647989122?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-36953803449783986322010-01-19T22:13:00.000+03:002010-01-19T22:13:53.410+03:00סוד כמוס<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אמרת מילותייך אל ליבי מלשונך <div>יכולת להגיד את אשר על ליבך</div><div>כהלום הכרה בפתיחות הנגלית </div><div>הולכת את ראשי בסחרור משתלט</div><div>יד ענוגה הושטה לעברי</div><div>ידעתי שאת נאחזת בנפשי</div><div>תהיתי אם היתה זאת בת צחוק מזדמנת</div><div>יותר מהכל שמחתך בראשי מתנגנת</div><div>רתמת את ליבי בעזרת משאלה</div><div>ויתרתי על כל מחסומי בזכותה</div><div>צנחה כשלכת משאלתך על אזניי</div><div>הטלת עליי קסם שסימא את חושיי</div><div>לשלוח ידייך להניחן על עורפי</div><div>יצרת זכרון שנצרב על עורי</div><div>שומע קולך הנושא בבת צחוק</div><div>ואושר ניחוח טעים ומתוק</div><div>נסיכת היאור חבצלת המים</div><div>אומר לך שאת עוד יפה שבעתיים</div><div>יודע אני שהאושר קיים</div><div>תמיד אחפשהו בכל העולם</div><div>כעת נותר לנו רק להמתין לטוב ולרע שהאושר מכין.</div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-3695380344978398632?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-77151407542197214492010-01-17T23:22:00.001+03:002010-01-18T00:03:29.614+03:00מגעך החמים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">חוויתי אותך על עורי בליל אמש<br /><div>סבב מחדש עולמי מלא רגש<br /></div><div>נגעת בי עם יופי והוד מהמם<br /></div><div>הקמת על רגליו את הלב הדומם<br /></div><div>לחישת תאווה נחלצה במפתיע<br /></div><div>מתוך קיומך המרנין המפציע<br /></div><div>נרגש ונכבש מהצחוק הנעים<br /></div><div>אהבתי כל רגע של מגעך החמים<br /></div><div>חיממת את נפשי בקרני לבבך<br /></div><div>ואהבת שהייתי בהישג חיבוקך<br /></div><div>זכרון רוך שפתייך ושערך הגולש<br /></div><div>מציף בי את כל מה שניתן לבקש<br /></div><div>רוצה את לדעת את אשר על ליבי<br /></div><div>תוכלי לעשות זאת רק לצידי.<br /></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 10px; white-space: pre;"><object height="344" width="425"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/mj_xKA5C2vU&hl=en_US&fs=1&"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/mj_xKA5C2vU&hl=en_US&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="425" height="344"></embed></object></span><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-7715140754219721449?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-15583035064126510302010-01-09T23:08:00.012+03:002010-01-09T23:24:37.298+03:00חיוכך הנפלא<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #555544; font-family: tahoma, 'Trebuchet MS', lucida, helvetica, sans-serif; font-size: 13px; font-weight: normal; line-height: 18px;"><br style="font-family: Tahoma;" /></span></b></span><br /><span style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif;"><b><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">החיוך של שפתייך זרם החוצה מתוך פיך</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">נשזר בדיבורך כמו היה ניחוח קליל של פרחי אביב</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">הקלות שבצחוקך נעמה לליבי כמו היתה מענה לחסך שבנפשי</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">הצית חיוכך סקרנות נושנה שכמעט ושכחתי את חוקי משחקה</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">החיוך ששלחת אלי נחת בחייקי, אצבעות משתלבות ומגע עור חמים</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">ספסל אל החושך אפוף ערפל עם רעש גלים מלטף, מערסל</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">ישבנו שם שנינו עם בישום אדמדם של יין נוטף החודר אל הדם</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">שובה את הרגע עם עוצמת הגלים, הרוח,שמיים ושדות כוכבים</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">השרינו תחושה נעימה של ביחד כזאת שהרגשתי ממש ללא פחד</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">איך עולה מתוכי מבט מחוייך משרה בי שלווה ומזין הרגשה</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">של "כאן" ו"הנה" עוד חוזר הסיכוי לשלוח לך יד שתוכלי לאחוז</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">אם תרצי גם לשוב לשלב אצבעות וגם את חיוכך המרפרף השובה לבבות</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">אקבל בשמחה הזדמנות זאת כעת נשוב ונצחק עד נדע באמת</span><br /></div><div style="font-family: Tahoma;"><span style="font-weight: bold;">לאן יקחנו החיוך הנפלא המהול בצחוקך המניס כל מורא</span><br /></div><div><span style="font-family: Tahoma; font-weight: bold;">זאת נגלה בזמנים שנחלוק ובצחוקים שנחבוק.</span></div></b></span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-1558303506412651030?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-11960302596099876232009-12-08T10:52:00.001+03:002009-12-08T10:54:37.334+03:00תאר לי אישה<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana,sans-serif; font-size: large;">הקול המהדהד המרחף כלטיפה</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">בבת הצחוק הנשמעת בנשמתה</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">זאת אשה</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">המראה הקורן הניצב בפני כל</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">הדמות הנחשקת הפורקת כל עול</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">זאת אישה</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">ניחוח הטוהר המרנין המבריא</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">כרוח הבוקר עם הטל שהביא</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">זאת אישה</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">קטיפה מלטפת עור רך למגע</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">קלה כמו משי רכות מדהימה</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">זאת אישה</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">היופי בליבה הכמהה להשלח</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">לעטוף אותי בו ולהיות רק שלך</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">זאת אישה</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">נבראה היא בצלם כמגע יד אמן</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">מרהיבה וקורנת וליבה נאמן</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">זאת אישה</span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span><br /></div><div dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;">היא תמיד תהיה שם אצלי מול עיניי</span><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana,sans-serif; font-size: large;">האישה שתיארתי תקבל את חיי.</span><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-1196030259609987623?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-52424286063731380942009-11-21T02:13:00.001+03:002009-11-21T02:18:04.204+03:00לךהרמתי ראשי מעל אדוות זעירות<br />ישבת בגאון מול עיניי הפעורות<br />לרגע הרגשתי את תזוזת העולם<br />חומות המגן של ליבי נרעדו<br />קיבלו זעזוע ומייד התבצרו<br />מבט חמים וחיוך של מלאך<br />נתנו לי פתאום להרגיש מבורך<br />לא העזתי לחשוב את אשר על ליבי<br />רציתי אותך לאחוז בידי<br />לתת לך לטעום את תמצית נשמתי<br />כאור הפורץ מאשנב חרישי ונסתר<br />הצבת קיומך מול ליבי המפוזר<br />השרית בי רצון של בהירות ועוצמה<br />מצאתי בך לב ונפש חיה<br />נפש מוטרדת הכמהה לפריצה<br />יפה ונחשקת, פראית, שלווה ומקור גאווה<br />אוהבת בלי קושי, נותנת עצה ותורמת ליבך <br />הרגשתי את חום לבבך על פני, אמרת לי דבר שהרטיט את חושיי<br />ביקשת רק מקום להכיל את חומך, למצוא לך מרחב לעירסול כאבך<br />אפרוש שתי ידיים ואתן מחיי למען אביא לך חיוך מעיניי<br />אישה במציאות זה נכון, זה קורה אנחנו ביחד<br />נמשיך ונרצה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-5242428606373138094?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-79087838671497682372009-11-03T10:59:00.000+03:002009-11-03T10:59:02.693+03:00אתה הכוכבכוכב שזרח בשמים<br />נחת לנו בין הידיים<br />החיוך והצחוק<br />הם של ילד מתוק<br />ליבו מאושר ושמו<br />איתמר<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-7908783867149768237?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-39598300257762066332009-11-02T15:23:00.001+03:002010-08-21T08:33:07.851+04:00מצמוץ<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בתוך המולת הגופים חסרי הפנים זיהיתי גופך וחיוך על פנייך<br />מיד העברתי מבט על דמותך שופעת היופי הקורן מתוכך<br />עצמתי עיניי ודמיינתי אותך בריקוד חושני מסתחרר ונשפך<br />אל תוך ידי העוטפות את גופך וחושק במגע מלטף על עורך<br />שערך התבדר ונפרע על פנייך הובלת את ידיי לכיוון לחייך<br />עלה הניחוח מגופך אל אפי הנחתי שפתיי בקימור צווארך<br />נשכתי קלות את עורפך הנסתר ליטפת בלחייך את חזי הנסער<br />נעצת צפורנייך במעלה גבי חורצת לאט תענוג אמיתי<br />אצבעי האחת העולה על בטנך מפלסת דרכה למרכז טבורך<br />שיחררת נשיפה של חשק טהור הצמדת גבך לגופי מאחור<br />שלחת כפותייך וליטפת את פניי נשקת לי ברגש והרמת את ידיי<br />הסרת חולצתי וחיבקת את גופי חיכוך משולהב שליבה את אוני<br />חשפתי שדייך והצמדתי את פי אל הגוף רוטט העונג הנמצא ממולי<br />התרתי כפתור ורוכסן מכנסך שלחתי ידי עמוק לחייקך<br />חומו של גופך ומתק שפתייך משכו את גופי אל בין חמוקייך<br />הובלת את ייצרי עמוק לתוכך נתתי לך דרור לעשות כרצונך<br />עולה ויורד מעשה אהבה, גוהר, מתנשפת נושמים תאווה<br />שוכב על גבי ומסתכל בעודך נישאת מעלי מובילה את ידייך אל בין ירכיי<br />חופן בידיי את הדר ישבנייך מביט כחולם בגופך ופנייך<br />בעונג צרוף ובשניה הנכונה פקחתי עיניי וראיתי אותך<br />חזרה המולת הגופים הריקים המציאות הרועשת נעלמו הסדינים<br />חשבתי האם בסופו של היום נוכל אנו שנינו לחזור לחלום<br />להופכו למציאות לחוותו בבהירות לפקוח עיניים בערנות<br />נביא את עצמינו לאותו המצב את הנחשקת ואני נאהב.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-3959830025776206633?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-36810496727324543762009-11-02T11:18:00.001+03:002010-10-25T00:52:53.824+04:00מטרת נפשיהקיצה נפשי ביום שסרחת פתחה את עיניה ואמרה לי מי את<br />נדמה לשונה כל אותם השנים, השנים שפסעת על ליבי כנוגשים<br />התחילה שינתה הרבה לפנייך וסבלה את דיכוי ידיי וידייך<br />כחומר אני מלוטש בידי הזמן קורס ונבנה נהרס ומתוקן<br />רוחות סערה יניעוני איתן כגזע הברוש הנרעד אך איתן<br />חיוך שעולה על שפתיי ופורץ ברעד של צחוק מתגלגל מתפוצץ<br />בזכרון האתמול ששבר את ליבי נאחז במציאות ומרוויח אותי<br />אני החג סביב מרכז קיומי כלווין המקיף את אוצר נשמתי<br />נפשי התפכחה והיום נאחזת באוצר האדיר שאותה היוא אוהבת<br />שקופה וריקה היא נפשי בלעדייך ללא מגע החיבוק של ידייך<br />התפנה המקום שלך בנפשי את הצלחת לעקור את דמותך מליבי<br />הגבר העומד כאן אל מול העולם הינו אבא אוהב וגאה מכולם<br />כי זה יעודי להוביל יד ביד אותך אוצרי לנצח-לעד<br />עד שיום בו יבוא ותצא לחופשי ואז שוב נפשי תיבב לה בבכי<br />כי היא שוב תתעורר ותמצא את עצמה כמהה ואוהבת אך די לבדה<br />ביום שתפרוש את ידייך לשם תרים את רגלייך ותצעד עד עולם<br />יסתובב הקישור שטווה בגורל את תמונות היום יום הצבועות בחיים<br />אותם החיים שנפשי עליהם מסתערת בעיניים פקוחות ואיננה נשברת <br />יום יבוא ותבין את כל מה שקרה על תבכה נערי זו אינה אשמתך<br />ילדי אהובי אתה לב נשמתי אוצר החיים אתה כל לבבי<br />לנפש שלי יש מטרה ועיקר<br />להיות אביך<br />ילדי איתמר<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-3681049672732454376?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-27992157991041374272009-10-15T11:54:00.001+04:002009-10-15T11:58:01.704+04:00לעבור הכלחשש גדול עומד לפני, היום את כבר כה רחוקה מעיניי<br />ליבי התרוקן מתחושת אהבה וכעת הוא נמלא אכזבה עמוקה<br />הפחד הינו על איך שנצעד בכיוון הפירוד שגזרנו לעד<br />האם בקרבות נתבוסס בימים? האם עוד נדע להנעים רגעים?<br />מדוע הגענו למצב כה קשה? איפה טעינו שבחרנו בזה?<br />האור שהיה בך כבה בעיניי ולא ידלק עוד ליבך בחיי<br />סר חיני בעינייך והסרת את העול של היות האישה שאהבתי מכל<br />נצרב זיכרונך בליבי הדומע הכואב מדי יום, הפך זכרך להיות חסר חום<br />צינה בליבי והקור בו גדול במקום שפגעת בו אינני יכול<br />להכיל זכרון של אישה שהיתה משוש של חיי וזרקה את הכל<br />המקום בו שכנת נותר כעט ריק, הוא ממתין לאחת שתדע לנתק<br />את זכרון אהבה שקמלה ללא קום, שתזיז לצדדים את חומות האיבה<br />שתבוא ותנחיל על ליבי משנתה, שתרצה לקבל את הטוב הקיים<br />ולא תנסה לשנות לעולם, כי ניסיתי לרצות לקבל אותך שוב<br />לנסות לאהוב מהלב הכאוב<br />רציתי כל כך לשנות מעשייך אך את התעקשת לאטום את אזנייך<br />למחוק אפשרות לחיבוק בין ידייך<br />האם נסתכל עוד איש על רעהו? האם נוכל עוד להטות את ליבנו?<br />חלפה התקופה של ליבך בחיי. הדמעות זלגו במורד לחיי<br />שטפו את ליבי ואמרו לו - חכה!<br />תוכל לעבור את הכל אם תרצה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-2799215799104137427?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-43959029945705784382009-10-12T03:03:00.001+04:002009-10-12T03:04:41.954+04:00ביום של פרפר<div style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><meta content="text/html; charset=utf-8" http-equiv="Content-Type"></meta><meta content="Word.Document" name="ProgId"></meta><meta content="Microsoft Word 11" name="Generator"></meta><meta content="Microsoft Word 11" name="Originator"></meta><link href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5CNiv%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtml1%5C01%5Cclip_filelist.xml" rel="File-List"></link><style>
<!--
/* Style Definitions */
p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal
{mso-style-parent:"";
margin:0in;
margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
direction:rtl;
unicode-bidi:embed;
font-size:12.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";}
@page Section1
{size:595.3pt 841.9pt;
margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in;
mso-header-margin:.5in;
mso-footer-margin:.5in;
mso-paper-source:0;
mso-gutter-direction:rtl;}
div.Section1
{page:Section1;}
-->
</style> <br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">כגולם צפון בתוך פקעת אטום שכבתי עמום מדוכא ורדום.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">כל חיוך שניסיתי לתת נמעך ונדרס הושפל ונרמס.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">ניסיתי לפרוץ כל חיי מן השק, להסיר מעלי את הבוץ שדבק.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">וביום הפריצה כעיוור מפרפר, זוג כנפי הביאוני לשדה הבוער, הזוהר, המוכר לשמצה.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">השדה שיוצר בלבבות רטיטה.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">הוא מרים ומקפיץ מסנוור ומרקיד, בו נסחפתי, נמהלתי וחיפשתי עתיד.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">המון חיוכים נזרקו לעברי, רציתי לדעת את כולן בקרבי, נשמתי את הבל גופן מסבבי.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">קופצות מרקדות מחוללות בשבילי.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">כפרחים מסביבי דימיתי אותן, הפרפר שהייתי רצה את כולן.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">בסופו של הלילה נפלתי שדוד, מרוסק מאוכזב ללא כוח לזוז.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">הצלחתי לשאת את כבודי על גבי, לא פגעתי באיש וגם לא בליבי.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">מחזור חייו של פרפר מפוחד שיוצא לחופשי מבלי לדעת כיצד.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">חוזר מדי ערב למקומו החדש, חיים שהתחילו הבוקר ממש.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">כל צעד ושעל הם עולם ומלואו, תגלית חדשה, טיפול בנפשו.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">פרפר מרפרף מעל שדה הפרחים היפים ביותר שראה מעודו<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Verdana,sans-serif;"><span lang="HE">ואינו מסוגל להנחית את ליבו. <o:p></o:p></span><br /></div><div style="font-family: Verdana,sans-serif;"><br /></div><div style="font-family: Verdana,sans-serif; text-align: right;"><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-4395902994570578438?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-27808719716332048902009-09-26T18:13:00.000+04:002009-09-26T18:13:21.702+04:00בעת לילה של סתיו<div style="text-align: right;">בעת לילה של סתיו<br /></div><div style="text-align: right;">נשרה כשלכת מועקה מליבי<br /></div><div style="text-align: right;">בעת לילה של סתיו<br /></div><div style="text-align: right;">הרוח נשפה ממני כעס שנצבר<br /></div><div style="text-align: right;">בעת לילה של סתיו<br /></div><div style="text-align: right;">שטף היורה מעלי קיטונות של קנאה<br /></div><div style="text-align: right;">בעת לילה של סתיו<br /></div><div style="text-align: right;">ריחו של חצב טיהר את יגוני<br /></div><div style="text-align: right;">בעת לילה של סתיו<br /></div><div style="text-align: right;">ימים של תשובה איזנו את נפשי<br /></div><div style="text-align: right;">בבוקר הסתיו<br /></div><div style="text-align: right;">קיבלתי עלי את דרכי בחיים<br /></div><div style="text-align: right;">נישא ופורה תומך והורה<br /></div><div style="text-align: right;">היום לו קיוויתי<br /></div><div style="text-align: right;">הנה הוא קורה<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-2780871971633204890?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-69557473251730903802009-09-23T22:07:00.000+04:002009-09-26T00:13:30.584+04:00רסיסים של אהבה<div style="text-align: right;">לילה מלא רסיסים של אהבה על חוף הים מתגבשים למתאר מלא של אהבה<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">רסיסים של אהבה הופכים לשני שלמים של אהבה העומדים זה לצד השני וכל כולם מלאים ברסיסים של אהבה<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">שני שלמים של אהבה הופכים לאהבה שלמה ומלאה אחת ונשזרים בשתי טבעות לחיים מלאים אהבה<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אהבה של שלם אחד פורחת ומתגבשת לקידום הדדי של רצונות תקוות ורגשות<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">שלם אחד של אהבה גודל בתוך רחם חמה של אהבה המכילה אוצר גדול הממשמש ובא<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אהבה גודלת לשלמות, השלם הופך מושלם ואוצר אדיר קיים בעולם<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אהבה גדולה ושלמה מתחילה להראות פנים רבות ניגודים ואהבות מתנגשים לאיטם ברגשות מעורבים<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אהבה שלמה הופכת לשני שלמים של אהבה ואוצר אחד ענקי המדביק את הרסיסים החוזרים<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אהבה כואבת כגלים המטביעים אותה מעבר לים. נשאר אוצר אדיר מוקף ברסיסים של אהבה<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">נשארו רק רסיסים של אהבה<br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">היי שלום אהובתי<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-6955747325173090380?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-28969964302475603352009-09-22T11:09:00.003+04:002009-09-26T00:13:30.584+04:00אישה חלום<div dir="rtl" style="text-align: right;">אישה שתבוא-את עודך בחלום<br />קבלי אותי כמו שאני מלא תום<br />חושק ורוצה לחלוק חיבוקך<br />ידייך חיוך וקריצה בעינך<br />שוכב וחושב על לילות בעתיד<br />ולך עוצמת בדידותי עוד תעיד<br />כי רעב הוא ליבי למזמור מלטף<br />מושך ושופע עדין ועוטף<br />חולם על היום שבו אגע בגופך<br />אחליק אצבעות בשיפוע אפך<br />אשאף מעורפך שאיפה עמוקה<br />שתרים את חושיי שתשא תאווה<br />תחפון כף ידי את בטנך הרכה<br />תשא מחשבתי נצני אהבה<br />ישקו בלהט שפתייך על פי<br />ינוחו שדייך בחום על חזי<br />ניגע נלטף נגנח ונחווה<br />אישה את עדיין חלום בהווה.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-2896996430247560335?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-41716933178269860902009-09-22T10:59:00.004+04:002009-09-26T00:13:30.584+04:00אני אוהב<div dir="rtl" style="text-align: right;">חייב אני את הפריחה מחדש<br />נמוך ומושפל וכל כך מבוייש<br />מטפס אט אט במעלה הגבעה<br />עולה ונופל ונאחז במטרה<br />מרגיש שמתוך החיים שאצור<br />אצמח ואגדל ואהיה שוב גיבור<br />אטרח ואבנה את נפשי לשלמות<br />ארקום ואדביק את חיי מפשטות<br />אחשוב מדי יום ואשמח עוד ועוד<br />הנה יבוא יום ואוהב עד מאוד<br />אתן את כוחי לאדם במראה<br />שיבוא ויגיד לי כל יום "לא נורא"<br />דחיתי רשעות ובגידות מעלי<br />הנני נמצא במרוץ לחיי<br />נסתר המקום בו האושר שוכן<br />אצא לדרכי וארגיש שוב שכן<br />יכול אנוכי לקבל את הדין<br />הרגשתי הסכמתי וכעט גם מבין<br />שיש מסביבי אהבה אדירה<br />הנה אני בא לחיות בקרבה<br />אהבה שאותה יותר לא אאבד<br />אמצא לי אותה ואיתה אתיחד<br />עולם ומלואו-התכונן לקראתי<br />הנני מגיע אוהב ואמיתי<br />משפט אחרון לכולכם אגיד<br />אהבה הא חלק ממני-<span style="font-size:180%;">תמיד</span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-4171693317826986090?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-51962464774269136342009-09-18T19:12:00.002+04:002010-10-25T00:48:39.452+04:00שומר נשמתי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"><br /><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><meta content="text/html; charset=utf-8" equiv="Content-Type"></meta><meta content="Word.Document" name="ProgId"></meta><meta content="Microsoft Word 11" name="Generator"></meta><meta content="Microsoft Word 11" name="Originator"></meta><link href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5CNiv%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtml1%5C01%5Cclip_filelist.xml" rel="File-List"></link><style>
<!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} -->
</style> <br /><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שומר נשמתי אתה אהובי<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">חטפת את החלק שלך בליבי<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בשתי ידיך המחבקות הובלת ליבנו בתוך ים הדמעות<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">כגשם מבול הניתך לו מעל, זרמו הדמעות מליבי כמפל<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">מטריית אהבה פתחת עלינו, הגנת ברוך על טוהר ליבנו<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אהבת אמת ובחירה מרצון עומדים אנו שנינו בחיוך וגאון<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לנצח נחיה עם מפלס אהבה העולה וגואה ופורץ מליבך<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אביך אני ותמיד אהיה, אוהב ודואג ושומר נשמתך<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">קבל חיבוקי קבל ברכתי וצא לשטחים הפתוחים במרחב<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בכל אשר תלך ותבחר לעשות תדע שאותך אני אוהב.<o:p></o:p></span></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-5196246477426913634?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-92121391560371058292009-09-18T19:11:00.001+04:002009-09-26T00:13:30.585+04:00אוצר נהדר<div style="text-align: right; font-family: arial;">
<br />
<br /></div><div style="text-align: right; font-family: arial;">
<br />
<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right; font-family: arial;"><meta equiv="Content-Type" content="text/html; charset=utf-8"><meta name="ProgId" content="Word.Document"><meta name="Generator" content="Microsoft Word 11"><meta name="Originator" content="Microsoft Word 11"><link rel="File-List" href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5CNiv%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtml1%5C01%5Cclip_filelist.xml"><!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">ילד נפלא השארתי אצלך<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">אוצר נהדר הוא בשר מבשרך<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">צוחק ועולז באושר טהור<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">קרוב לליבי אך רחוק מחיבוקי<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">איתן ויציב הוא ילדי אהובי<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">קיבלת את הזכות לגדלו בביתך<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">ליבי דורש את אושרו של הבן<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">נפלא ומתוק החיוך שנותן<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">טפלי בו ושמרי עליו זו חובתך<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">לעולם יהיה בליבי ממוסגר<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">האוצר שיצרנו ילדי<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:14;">איתמר.<o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-9212139156037105829?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-78904007664462558892009-09-04T21:06:00.003+04:002009-09-26T00:13:30.585+04:00אוהביםבטן שטוחה וגלית במקביל עוברת תחת ידי<br />בעוד מזרימה את ידייך אל תוך תשוקתי<br />שערך נמזג בעיניי אפי ולשוני<br />ציפורנייך חודרות את בשרי בעונג לאורך גבי<br />על גבול הכאב העונג נחווה כזרמים של חשמל העוברים בפנייך<br />כרטט נפלא של חוויה אדירה חפנתי בשרך אל תוך נשמתי<br />אוני כבר גלוי ולא מהסס למצוא מקומו עמוק בחיקך<br />עינייך ידיי שדייך פניי רואים אנו שנינו חזיון עיילי<br />ריר וזיעה ותנועות תאווה נרטבים אנו יחד בנוזלי אהבה<br />גבי השרוט ורוך ישבנייך שפתיים נושקות ועיניים דומעות<br />אוהבים עד בלי די ונמשוך את עצמינו עד אין קץ תענוג<br />נשיקה על אפי צווארי וחזי ליטוף שעובר בין רגליי עד סופי<br />לשון מלטפת טועמת גבך ועורפך צללה בהמשך במורד חמוקייך<br />מכיר אני כל חלקיק בגופך יודעת את איך לאהוב את אישך<br />כזוג קיבלנו את הזכות לאהוב הצמדנו גופינו יצרנו רק טוב<br />בקצה כל גבעה מזדקרת פסגה ואליה הגענו<br />בזכות אהבה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-7890400766446255889?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-44638086264809367062009-09-01T20:38:00.003+04:002009-09-26T00:13:30.585+04:00בור המיםכאבן נפלתי לבור מים שחורים<br />נחנק ובועט ובגרוני צועק<br />צעקתי עלייך הטחתי בך זעם<br />ומרוב אהבה התאכזבתי כל כך<br />רציתי לזרוק ולשבור את רוחך<br />אך הבטתי קדימה וקיוויתי לנס<br />קשה המכה שקיבלתי ממך<br />כבר לא אבקש את גופך ואורך<br />שקעתי עמוק במי געש שוצפים<br />ניסיתי לצוף מעל עומק הגל<br />רציתי לנשום אוויר צח ומתוק<br />ראיתי אותך ונסעתי רחוק<br />הרחק מפנייך גופך וקולך<br />מעבר ימים והרים מתהלך<br />רציתי לקרוע את זכרון אהבתך<br />זכרי את האושר זכרי את התום<br />אוהבת את איש שכולו זיכרון<br />נפלתי חזק לתוך הבור השחור<br />המים זרמו והזרימו קצת אור<br />נחתתי בין הבריות הזרות<br />רציתי אותך בתוך ים הניכר<br />שפתיים שדיים גניחות על הכר<br />רציתי כל כך להיות בין ידייך<br />ראיתי אותך עם אהוב נעורייך<br />ציפיתי לשוב לאהוב מחדש<br />נפלתי לבור מים דביק כמו דבש<br />סמיך ומטביע מושך ונרגש<br />צפיתי בלי כח תשוש ומותש<br />איך יצאנו לדרך נפרדת ממש<br />הבור התמלא שוב במים זכים<br />יותר לא אפול אתגלגל ואמעד<br />יציבות ואני נתמזג כאחד.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-4463808626480936706?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-55430514526606189242009-09-01T20:28:00.003+04:002009-09-26T00:13:30.585+04:00ילדי נשמתיאחווה לידתך שוב ושוב בליבי כי קדוש הפכת בשניה בה יצאת<br />בנשימה הראשונה נעתקה נשמתי כאילו משכת אותה מחזי<br />נשאתי אותך כה קטן כה ענוג בתוך זרועותי וחיוך על פניי<br />רציתי אותך להכיל בתוכי לספוג את חומך ולתת את שלי<br />הנך הוא בני הנחשק האהוב קבל את נפשי בשבילך לתמיד<br />עומד אני מול חיוך הנפלא, קורן משמחה וזורק אהבה<br />אושר של ילד הניגר ויוצא מעמקי לבבך העדין והרך<br />אתה שהבאת את האור לחיי השמחה והאושר שדבקו בפניי<br />חיוכי הוא של אבא נטול דאגות בראותי אותך שט בין דמעה לבין צחוק<br />בכית רבות כשפגשת צרות וגברת על כל המכות הרעות<br />קראת לאבא ביקשת עזרה שלחתי ידיי ונשאתי אותך חיבקתי ליטפתי נישקתי מצחך<br />נתת לי דרך לראות את ליבך<br />אוהב ללא גבול רוצה עד עולם להיות איתך יחד<br /> ילדי הקטן.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-5543051452660618924?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-46770620576399752562009-09-01T15:59:00.004+04:002009-09-26T00:13:30.585+04:00ילד שליהיכן שתהיה ולאן שתלך אהיה איתך<br /><br />ליבי נמצא ברשותך עשה בו כרצונך<br /><br />בשר מבשרי אוצר הממלא את אהבתי<br /><br />מעיין האושר של חיי המציף אותי בכל רגע מחדש<br /><br />צא לדרכך כבוש את העולם שמח צחק ותהיה מאושר<br /><br />כל חיוך שלך מאיר את נפשי כשמש אלוהית התלויה מעל<br /><br />כל קריאה שלך בשמי מביאה את חיי לשלמות<br /><br />אתה אוצר חסר גבולות של יופי בלתי נתפס<br /><br />בשני עיניך משתקפות כל משאלותי<br /><br />יהלום שלוטש על ידי מלאכים<br /><br /><p>עוצמות רגשותי הן כלום לעומת דמותך המאושרת</p><p>הנך משאלת לב שתמיד התפללתי אליה, הנך כותלי ושאיפתי</p><p> תאהב ילדי תאהב</p><p>נשיקה שלך תשקה את צמאוני אליך ותעשה אותי מלא</p><p>אתה ליבי נשמתי וכל חיי</p><p>ילד שלי </p><p>איתמר<br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-4677062057639975256?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-73056913149152921232009-09-01T15:28:00.003+04:002009-09-26T00:13:30.585+04:00מה שבתוכירוצה להרגיש חיובי וחזק<br /><br />הרים של קנאה חוסמים את דרכי<br /><br />אני גבר אוהב המסוגל להכל<br /><br />ציפורני הבושה שורטות את גופי<br /><br />יש בי יכולת אדירה להועיל לרפא וליצור<br /><br />כסרפד בליבי הנצרב מדי יום כואב אני את אובדן החלום<br /><br />איתן על רגליי אעמוד עם חיוך עם תקווה והתחלה חדשה<br /><br />סטירה מצלצלת הונחתה על לחיי התנדף האוויר מתוך ריאותי<br /><br />אהבה וגם כעס מהוות את דרכי אתרומם אזדקף ואחייה בזכותי<br /><br />מציף הוא הכעס מטביעה היא האהבה מסתחרר אני ביגון חזרה<br /><br />לקום בגאון ולחיות את הטוב<br /><br /><span style="font-size:180%;">אני האדם שנולד לאהוב</span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-7305691314915292123?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-33945814144376190982009-09-01T15:03:00.005+04:002010-01-19T00:51:13.939+03:00רחוקים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div align="right" dir="rtl">אהבת אמת נשבעה כזוג אוהבים תחת כיפת השמים<br /></div><div align="right" dir="rtl">אותה אמת שזרקת ורמסת ללא מחשבה בזוג ידייך.<br /></div><div align="right" dir="rtl">כאבנו את אובדן התמימות כל אחד בדרכו<br /></div><div align="right" dir="rtl">את עם אוצרינו, אני בגפי בחוש כל כאב ויגון בגופי.<br /></div><div align="right" dir="rtl">אהבנו באמת מבלי לדעת מדוע<br /></div><div align="right" dir="rtl">רצינו לעוף ולא ידענו לנסוק<br /></div><div align="right" dir="rtl">קיבלנו עלינו לדעת לסבול<br /></div><div align="right" dir="rtl">רצית בעל וקיבלת מאהב<br /></div><div align="right" dir="rtl">רציתי אישה ולקחת לי את הלב.<br /></div><div align="right" dir="rtl">ליבנו היה אחד לזמן מה, כיום הוא נחצה נשבר וכבה.<br /></div><div align="right" dir="rtl">איך עשינו זאת איש לרעהו, אהוב ואהובה שתמיד יתקדמו.<br /></div><div align="right" dir="rtl">לאן?<br /></div><div align="right" dir="rtl">עוד נדע כשנביט יום אחד לאחור.<br /></div><div align="right" dir="rtl">רוצה אני עוד להבין את הכל, <br /></div><div align="right" dir="rtl">נגיעות של כאב מציפות זיכרון.<br /></div><div align="right" dir="rtl">אהובת ליבי את המראת ושכחת את שבועת האוהבים שבחרנו כחג.<br /></div><div align="right" dir="rtl">לעולם אזכר בפרצופך היפה האוהב השוכב הבוכה מכאב<br /></div><div align="right" dir="rtl">בזועק לזוגו אשר אינו בנמצא.<br /></div><div align="right" dir="rtl">היכן עוד אמצא אהבה שכזאת? הרחק באויר או מעבר לים?<br /></div><div align="right" dir="rtl">היכן שחלומות מכים בפנינו ומוליכנו שולל?<br /></div><div align="right" dir="rtl">אתן את לשוני ידיי ועיניי בכדי לא להרגיש כאבים כאלו שנית, אך יודע אני שהשתנתה התכלית.<br /></div><div align="right" dir="rtl">חיי הם שלי כעת וכמוהם חייך.<br /></div><div align="right" dir="rtl">נותר רק אוצרינו כהר הבולט, מעל לכאב ומעל לדרכינו,<br /></div><div align="right" dir="rtl">הגשר שבין חיינו לעולם ישאר.<br /></div><div align="right" dir="rtl">כואב לי אישה כאב איום ונורא. הלעד ישארו הכעס והזוועה?<br /></div><div align="right" dir="rtl">זכרי טיול אוהבים בארץ רחוקה בבקתה על שפת אגם יפיפה,<br /></div><div align="right" dir="rtl">זכרי טיול במכונית בדרכים עקלקלות,<br /></div><div align="right" dir="rtl">זכרי מסעדה נהדרת בתוך עיר של פיות,<br /></div><div align="right" dir="rtl">זכרי אגמים קפואים במדינת הצפון,<br /></div><div align="right" dir="rtl">זכרי חיבוק של חשק ומשיכה על שפת הים אחרי מסיבה,<br /></div><div align="right" dir="rtl">זכרי מדוע רצינו אחד את רעהו, ויתרנו על הכל בכדי שנוכל<br /></div><div align="right" dir="rtl">לאהוב.<br /></div><div align="right" dir="rtl">כך הוא ליבי הכמהה לקן. עולה ויורד כרכס הרים חד ומשונן יפה ומושך, <br /></div><div align="right" dir="rtl">לפעמים הוא כובש לפעמים קטלני.<br /></div><div align="right" dir="rtl">איך ומתי את איבדת אותי?<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-3394581414437619098?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-150966792738573742009-09-01T15:01:00.001+04:002009-09-26T00:13:30.585+04:00כנפיים של חלום<div dir="rtl" align="right">ממך עד אלי יש רק אוויר מלא בחלומות<br />כנפי ברזל העיפו אותי רחוק ממך<br />כנפי ברזל לקחו אותך לחלום שלך<br />אהבה שבורה המנסה להתחבר לה מעצמה<br />ללא עזרה ממשית מאף אחד<br />כנפי ברזל יסלקו את השברים<br />כנפי ברזל יתקנו את הסדקים<br />שני אוהבים ללא רצון ממשי להתחבר<br />גלגל שחוזר על עצמו ומרסק הכל שוב ושוב<br />כנפי ברזל ללא חלום אמיתי<br />כנפי ברזל ללא רוח החלום המקורי<br />עמדנו שנינו אל מול האהבה הגרעינית<br />בחרת בחלום שמעבר לאוויר<br />כנפי ברזל לקחו אותך לתוך המערבולת<br />כנפי ברזל חיסלו את הדרך חזרה<br />לב כואב שבור בוכה ומדמם<br />לב מתחסן ומתחזק כחייל השב מהמלחמה<br />כנפי ברזל הביאו את המהלומה<br />כנפי ברזל הנחיתו את המציאות<br />כנף מכל צד ובאמצע חלום<br />חלום בעל כנפים המרחיק אל על<br />הכאב חזק כברזל<br />החלום נסק עם כנפיים לאוויר.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-15096679273857374?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-75537296306485286842009-08-23T22:34:00.003+04:002009-11-28T23:12:05.594+03:00מפתחות לליבי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div align="center" dir="rtl">ליבי היה כספר פתוח בפנייך ללא מנעול<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי נסגר בפנייך עם מנעול ובריח<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי זועק אליך ומושיט את המפתח אליך<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי מתפוצץ ומונע ממך גישה למנעול<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי חושק ועורג למגע רגשותייך המלטפות<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי אינו מסוגל לקבל את המפתח שלך<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי משתוקק להניח את ראשו בחיק אהבתך<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי אינו מוצא היכן נמצאת אהבתך<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי נאסף מכל קצוותיו לקבל ולהכיל את רגשותיך<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי מרוסק לרסיסים קטנים של אהבה כואבת<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי קורא בשמך בזעקה של בדידות מתמשכת<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי שומע את הדהוד זעקתו בחלל הריק<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי הוא לב אוהב המתייסר מזעם ואכזבה<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי הופך לאבן מרגע אחד למשנהו<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי מסוגל לקבל עוד תהפוכות גורל<br /></div><div align="center" dir="rtl">ליבי כבד עלי וגורם לי תסכול רב<br /></div><div align="center" dir="rtl"></div><div align="center" dir="rtl">היכן אהיה עם לב אוהב ומדמם?<br /></div><div align="center" dir="rtl"></div><div align="center" dir="rtl">תני לי תשובה בבקשה <br /></div><div align="center" dir="rtl">המנעול הוא שלי <br /></div><div align="center" dir="rtl">המפתח עדיין אצלך?<br /></div><div align="center" dir="rtl">נסי אותו, אולי הוא עדיין מתאים.<br /></div><div align="center" dir="rtl">אולי לא.<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-7553729630648528684?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-54128783716056950322009-08-23T22:27:00.002+04:002009-09-26T00:13:30.586+04:00יש ואיןיש לי אוצר אהוב ונהדר<br />אין לי את האפשרות לגור איתו.<br />יש לי אהבה גדולה לתת<br />אין לי למי לתת אותה.<br />יש לי כעס גדול מאוד<br />אין לי מנוחה ממנו.<br />יש לי כאב אדיר<br />אין לי תחליף במקומו.<br />יש לי המון דברים לומר<br />אין לי למי להגיד אותם.<br />יש לי בדידות עמוקה בליבי<br />אין לי מקום בליבי להחליפה.<br />יש לי חוויה מתקנת נוראית<br />אין לי רצון לשנותה.<br />יש לי סדק אדיר בליבי<br />אין לי את הדבק המחבר אותו חזרה.<br />יש לי חלומות מלאי תקווה לעתיד<br />אין לי עתיד לחלומות הללו.<br />יש לי משפחה תומכת ואוהבת<br />אין לי יותר משפחה אמיתית.<br />יש לי זכרונות נעימים ואוהבים<br />אין לי רצון להזכר.<br />יש לי עצב גדול וכואב<br />אין לי תרופה המרפאה אותו.<br />יש לי שיחה ארוכה לנהל איתך<br />אין לי אוזן קשבת מצידך.<br /><br />יש לי אישה שאני אוהב<br />אין לי אישה שאני אוהב<br /><br /> <span style="font-size:180%;"><strong> למה?</strong></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-5412878371605695032?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-15582852528275190222009-08-23T22:21:00.002+04:002009-09-26T00:13:30.586+04:00יום יבואיום יבוא ופתרונות יצוצו משום מקום.<br />יום יבוא ושאלות יעלו ממעמקי הלב.<br />יום יבוא ונפסיק לבקש מזור לנפשינו.<br />יום יבוא ונקבל סיפוק מחיינו.<br />יום יבוא ונתמקם באיזור הנכון של רגשותינו.<br />יום יבוא ולא נחפש עזרה מסביבינו.<br />יום יבוא ונרצה מקום משותף לחלומותינו.<br />יום יבוא ותקוות ירקמו עור וגידים.<br />יום יבוא וחלומות יהפכו למוצקים ונראים לעין.<br />יום יבוא וכן נקבל מבול של אהבה ישר בפנינו.<br />יום יבוא ונפרח מעל כל הקוצים אשר מסביבינו.<br />יום יבוא ונשמח מעל לגג ראשינו.<br />יום יבוא ונטפל בכל אוצרותינו.<br />יום יבוא ונישן בשקט בביתינו.<br /><span style="font-size:130%;">יום יבוא כן או לא?</span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-1558285252827519022?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-57529034008678418442009-08-23T22:16:00.002+04:002009-08-23T22:19:19.703+04:00מחוץ לסיפורשלום לכולם!אני יודע שלא כתבתי הרבה זמן בגלל סיבות שונות. אני עושה הפסקה בסיפור אך לא לזמן ארוך אני פשוט מוסיף מימד חדש של שירים שאני כותב.<br />מקווה שתחוו אותם כרואות עיניכם. שירים אלו נכתבו מתוך כאב גדול מאוד ואכזבה אדירה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-5752903400867841844?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-82557870108820131662009-07-12T10:37:00.003+04:002009-09-26T00:14:10.400+04:00מקום אחר<div dir="rtl" style="text-align: right;">300,000$" בשביל אישפוז ??? אני רוצה אותו מת!!!<br />האיש שלך אמור היה לסגור את הסיפור הזה מהר!<br />יש לו וגם לך עוד שעתיים לסיים את המשימה. אם אתה חושב שלהביא לי את מחשב כף היד שלו יספק אותי אז אתה טועה ובגדול!<br />האפשרויות שלכם הולכות ומצטמצמות מדקה לדקה, וכמו שזה נראה כעת אתם נמצאים ביותר צרות מהנבלה ששוכב בבית החולים. לפחות הוא מקבל טיפול מאחיות נחמדות שיעשו הרבה בשביל לתפוס נתח מהכיסים השמנים שלו.<br />אני מודיע לכם שהעסקה תלויה במצבו וכך גם עתידכם. רק רציתי שתדעו בלי להלחיץ.<br />עכשיו אני מציע לכם להתעמק בנושא ולא לסטות ממנו."<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-8255787010882013166?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-47065460503590951762009-02-23T12:21:00.001+03:002009-09-26T00:14:10.400+04:00דף.5 תקיפה<div dir="rtl" style="text-align: right;">השעה היתה רבע לארבע אחרי הצהריים ונעמי נשארה לבד. לאחר שגיא יצא לעיסוקיו התפנתה נעמי לקבלת המטופל החדש שלה - אדון יואל קנדרינוס.<br />נעמי חשבה לעצמה מעט בהתרגשות שאדם עשיר כמו קנדרינוס בודאי יהיה בעל סטנדרטים גבוהים יותר ממה שהבריכה הציעה, ולכן התחילה לסדר ולנקות את המקום. לאחר כמה דקות אמרה לעצמה" זה המקום שלי, אני מציגה אותו לכל המטופלים שלי באותה צורה ואם אני אתחיל לשנות את ההופעה של המקום לכל אחד אני בעצם מראה שאני נבוכה מן המקום והבריכה כביכול אינה ברמה מספקת."<br />"אני אפסיק את זה עכשיו קנדריוס יקבל את המקום כמו כולם."<br />נעמי הסמיקה קלות בהבינה שהיא משנה את התנהגותה בגלל איש עשיר, משהו שיא תמיד נמנעה ממנו "כל האנשים שווים בבריכה כולם מטופלים שלי." שכנעה את עצמה שוב ושוב.<br />לאחר כעשר דקות נשמעה מהלומה חזקה על דלת הכניסה לא ממש נקישה אלא יותר כמו חבטה.נעמי הלכה לעבר הדלת בכד לראות אולי קנדרינוס הגיע ואולי הוא נחבט מבלי לשים לב.<br />בעודה מתקרבת לדלת ראתה צללים זזים במהירות דרך החריץ הקיים בין הדלת לרצפה. "זה בטח שליח שהביא חומרים למכונות " חשבה לעצמה.<br />"תניח אותם בצד אני כבר חותמת לך על המשלוח" קראה בעודה ניגשת לדלת.<br />ברגע שנגעה בידית הדלת שמעה נעמי חירחור עמום כאילו מישהו נוחר, נעמי שלחה יד לפתוח את הדלת סובבה את הידית וניסתה לדחוף את הדלת, הדלת לא זזה, משהו נשען על הדלת מהצד השני והפריעה לה להפתח. באותו הרגע שמעה את הדלת החיצונית הפונה לרחוב נפתחת במהירות וצליל של צעדים ממהרים עד כמעט ריצה מתרחקים.<br />באותו רגע נדרכה נעמי וחשבה לעצמה אולי זה היה פורץ שלא ידע לאן הוא נכנס. ואז הפסיק החירחור והפף לנשימה מואצת.<br />נעמי דחפה את הדלת בכל כוחה עד שלבסוף הצליחה לפתוח חריץ מספיק בשביל לעבור דרכו ולראות מה קורה מעברה השני.<br />מה שראתה גרם לה לעצור את נשימתה מיד.<br />על הרצפה היה שכוב גבר גבוהה נראה כבן ארבעים לבוש בבגדים יקרים ובידו תיק פתוח שממנו נשפכו מגבת ובגד ים.<br />מיד הבינה שזהו אדון קנדרינוס 'אבל מה הוא עושה על הרצפה' חשבה לעצמה אולי קיבף התקף לב? באותו הרגע ראתה נוזל אדום על הרצפה מתחת לאיש והיא קפאה במקומה- דם!! דמו של מר קנדרינוס נזל לאורך הרצפה לכיוון חור הניקוז שהיה ברצפה. נעמי ראתה את מקור הדימום שני חורים בבטן התחתונה. נעמי נתקפה בחילה אבל מיד הניעה את ראשה מהמחזה הנורא והתחילה להגיש עזרה ראשונה.<br />מיד בדקה את הדופק והרגישה דופק רדוד מאוד אך קיים. הדבר היחיד שיכלה לעזור היה להזמין אמבולנס ולנסות ללחוץ על הפצע בכדי למנוע דימום נוסף.<br />בעודה ממתינה לעזרה שתגיע חייגה נעמי מהנייד שלה לגיא "אני רואה שאת לא יכולה בלעדיי אפילו חצי שעה..." ענה גיא מיד" תשתוק ותגיע הנה מיד יש לנו בעיה רצינית מר קנדרינוס נדקר אני חושבת" בשניה עבר גיא ממצב מבודח לרצינות גמורה כמי שמוכן לפעולה מידיית " אני מגיע מייד" אמר וניתק.<br />גיא הגיע כעשר דקות לאחר מכן, האמבולנס כבר הגיע והפראמדיקים עסקו בייצוב הפצוע ושליחתו לבית החולים. ניידת משטרה חנתה בחוץ ובתוך הבניין היו שני שוטרים גובים הצהרה מנעמי שבנתיים עברה את מצב הדריכות שלה וכעת התחילה להשיר את ארשת הגבורה שלה. ברגע שראתה את גיא נשמה לרווחה שהנה יש מישהו לצדה, נעמי כרכה את זרועותיה סביב גיא והודתה לו שהגיע כל כך מהר.<br />גיא נתן לנעמי לסדר את נשימתה כמה דקות ובעודו מחבק אותה שאל -<br />" את בסדר לא נפגעת?"<br />"לא אני לא נפגעתי אבל אדון קנדרינוס כמעט מת ואני לא ראיתי מי עשה זאת. "<br />"את לא אשמה את עשית בדיוק מה שהיית צריכה לעשות בזכותך הוא עדיין בחיים. אני חושב שפעלת מצויין את גיבורה."<br />"אם זה מה שצריך לעבור בכדי להיות גיבורה אז אני לא מעונינת" אמרה נעמי בקול נעלם.<br />"אנחנו צריכים להמשיך את גביית העדות גבירתי." אמר אחד השוטרים בנימוס "ככל שנקדים לרשום את כל הפרטים נוכל להתחיל את החקירה של הפשע הזה מהר יותר."<br />נעמי חזרה לשוטרים מגובה בתמיכתו המוראלית של גיא ולאחר כ רבע שעה של אימות נתונים שוחררה.<br />"אנחנו נאלץ לסגור את המקום ליום יומיים ברשותכם. אנחנו חייבים לנהל כאן את החקירה זוהי זירת פשע כעת."<br />"טוב טוב אנחנו בכל מקרה לא נוכל לעבוד כאן מחר, מעמסה רגשית גדולה מדי." הסביר גיא ונפנה לעזור לנעמי לסדר את ציוד הבריכה ולכסות את המים.<br />"אני חייבת לחזור לפטר כבר נהיה מאוחר מדי הביבייסיטר צריכה ללכת עוד מעט"<br />"אל תדאגי נגיע לביתך מיד ונשחרר אותה לדרכה אני אסיע אותך." אמר גיא<br />"תודה לך " ענתה<br />"מעניין אותי למה ינסו להרוג אדם זה דווקא בכניסה בבריכה " תהה גיא כאשר היו במכונית "זה לא נראה כמו שוד הרי השוטרים אמרו שהארנק היה מונח בתוך התיק והתיק היה פתוח לרווחה. למי שעשה את זה היו בערך חמש דקות מהרגע שפגע בקנדרינוס עד שאת ניסית לפתוח את הדלת."<br />"משהו כאן לא מסתדר לי הגיונית."<br />"לא ממש אכפת לי כרגע כל זה אני רק רוצה לחזור לפטר לחבק אותו ולא לעזוב אותו."<br />"אנחנו מיד מגיעים, הנה הכניסה לחניה שלך רוצי פנימה אני כבר אביא את כל הדברים שלך"<br />ברגע שנעמי פתחה את הדלת הסתער פטר עליה בשמחה "<span style="font-weight: bold;font-size:130%;" >אמא התגעגתי אליך</span>" אמר בעודו מחבק את אימו בחיבוק אוהב.<br />באותו הרגע פרצה נעמי בבכי חסר מעצורים אשר נמשך כעשר דקות בעודה מחבקת את בנה. פטר לא הבין מה עשה רע שגרם לאמו לבכות ככה אז הוא הצטרף לבכי ביבבות קטועות . גיא אשר ראה הכל מהצד נחפז החוצה בעוד דמעות חונקות את גרונו ועיניו, וזאת בכדי להסתיר את דמעותיו.<br />"אמא למה את בוכה את לא שמחה לראות אותי??" שאל פטר בתמהון בעודו מיבב.<br />"אין דבר בעולם שאני שמחה לראות יותר ממך. אוצר יקר שלי" ואמרה ונשקה לו על מצחו.<br />"פשוט היה לי יום מאוד קשה בעבודה, אז גיא החזיר אותי הביתה ."<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-4706546050359095176?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-10005921102528861592009-02-17T10:03:00.001+03:002009-09-26T00:14:10.400+04:00דף 4. האחיות ג'נקינס<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;">לאחר כשעתיים של עבודה הגיע תורן של האחיות ג'נקינס. שרה ועדנה, שתי נשים בשנות החמישים המאוחרות שלהן לא היו אחיות באמת הן היו שותפות לחיים,אם כי לא מדובר על זוג מאהבות, ולעסק משגשג של קונפטי. אותם פיסות זעירות של נייר אשר מתפזרות לאוויר בפיצוץ מרשים ברגעי זכיה והפתעה למיניהם. ובכן האחיות ג'נקינס היו מיצרות את אותם "מטעני חבלה" מפתיעים בכמויות בלתי נתפסות. הן התחילו בעודן צעירות לעבור ממשרד למשרד ולאסוף את פתיתי הנייר העגולים שנשארו בתוך המחוררים. לאחר מכן היו ממלאות שקיק בפרורי הנייר, יוצרות וואקום וסוגרות. וכך ברגע שמושכים בחוט המצורף ל"מטען הקונפטי" נוצר חור בשקיק והפרורים מתפזרים לכל עבר. עם הזמן חשה עדנה ש"המטען" אינו יוצר את האפקט הרצוי של הפתעה ולכן נוסף הנפץ. נפץ משחק של ילדים אשר עושה בעיקר רעש חזק אבל גם יוצר הדף ותורם משמעותית לפיזור הניירת באויר. </span><span style="font-size:100%;"><span style="font-size:130%;">ובום!! הנה לכם מוצר פיצוץ</span>. מאותו היום עלה הביקוש של אותו "מטען קונפטי" וכך נולדה חברת "האחיות ג'נקינס".<br />עדנה ג'ן היתה אישה נמרצת ביותר אשר קפצה על כל הזדמנות לנסות משהו מלהיב, היא היתה תמיד מעין טום בוי מתרוצצת בין משחקי הכדור עם הבנים ליצירת "מתכוני" סכנה שונים. היא אהבה מאוד פיצוצים ואת הדרך שבה נוצרו, ובזכות היותה אישה התמקצעה בכל היבט של הפיצוץ. היא קראה ולימדה את עצמה כימיה ופיזיקה ודינמיקה של פיצוץ. אבל בבית הספר לא היתה מסוגלת לשבת בשקט לרגע ותמיד הוריה היו מוזמנים לבירור אצל המנהל.<br />לעומתה שרה קני היתה אישה מאוד רגועה ומחושבת. היא ידעה כל מה שקורה אצל אנשים אחרים בבית הספר ובבתיהם וגם אצל חבריהם. היא ידעה כל מה שקורה בעולם הרכילות הארצי והעולמי. הדבר המוזר היה שהיא ממש לא התאמצה לדעת, איכשהו כל המידע הגיע למוחה. שרה היתה יכולה לקרוא את העיתון מהמילה הראשונה עד הנקודה האחרונה ולזכור את כולו. בראשה היתה מסדרת את כל המידע כמו מחשב לפי תגיות שונות ורלונטיות לצרכיה. היו לה תשובות לכל דבר ופתרון לכל בעיה.<br />היא היתה זאת לשים דגש על שיווק נכון של מוצר הקונפטי ביודעה שמסיבות והפתעות תמיד יהיו.<br />אך הדבר המשותף לשני הנשים היה חביבות וטוב לב. תמיד היה מהנה להיות במחיצתן ותמיד היו צחוקים משועשעים נשמעים בסביבתן.<br />"נעמי מתוקה את חושבת שיש אפשרות שאני אקבל טיפול מגיא היום?" שאלה שרה את נעמי בעודה מסמיקה קלות. זאת היתה חולשה קטנה של שרה -גיא.<br />"זה בסדר שרה את יכולה להיות איתו היום אני אהיה עם נעמי" אמרה עדנה ברוך מתגרה לעבר חברתה. "את גם יכולה לתת לו איזה מטען פיצוץ הוא כבר ידע מה לעשות איתו, נכון חייל?" התלוצצה.<br />"בוודאי" אמרה נעמי "את יכולה לקבל את הטיפול מגיא היום אין שום בעיה." זאת היתה השעה היחידה בבריכה שלא היה שקט ולמרות זאת נעמי הרגישה שהטיפול הזה הינו היעיל ביותר. רוב הטיפולים בוצעו בשקט מוחלט והמטופל היה שוכב בעיניים עצומות כמעט ישן. אך לא האחיות ג'נקינס הן לא סתמו את הפה, ואלמלא היו כל כך חביבות ומצחיקות אז אי אפשר היה לסבול אותן.<br />גם נעמי וגם גיא אהבו מאוד את השעה של האחיות ג'נקינס.<br />"הייתי רוצה לקבל את הטיפול הזה באיזה אגם בטבע תחת כיפת השמיים" אמרה עדנה "אבל לא אכפת לי אם זאת תהיה נעמי או גיא" הקניטה עדנה את חברתה.<br />"אני אוהבת להרגיש יציבות מתחתי, במיוחד אם אני עם הרגליים באויר. אם את מבינה מה שאני מתכוונת" צחקה שרה בשובבות וגיא הסמיק "תראו תראו גנרל פאטון מסמיק."אמרה שרה בהצביעה על גיא "לא ידעתי שיש לך חולשה לנשים מקסימות כמונו" צחקה עדנה "הוא כולו שלך אחותי חיממנו אותו מספיק" אמרה עדנה והאחיות פרצו בצחוק מתגלגל.<br />"אתן יודעות שלנעמי יש מאוחר יותר מטופל מהעשירים ביותר בארץ?" מיהר גיא להטות את משקל השיחה לכוון נעמי.<br />"או באמת גיא אתה חושב שזה ישנה משהו? יש לנו פה עניין עם יפיפיה נרדמת." אמרה שרה בהתכונה לנעמי "נעמי יכולה להשיג את מי שהיא רוצה אבל היא עדיין לא התעוררה מהחלום הקודם שלה."<br />"סיוט את מתכוונת" הוסיפה נעמי "ואני ערה לגמרי את ל..." "די די את לא שמה לב שעברו כבר יותר משנתיים מאז שהוא הלך" קטעה אותה שרה בנחרצות. "איך את מסוגלת להתרוצץ ככה ולהגיד שאת לא רוצה גבר איתך שיעזור לך בחיי היום יום?" אמרה "וגם בלילה" הוסיפה עדנה בשובבות ופרץ צחוק חדש התגלגל הפעם יחד עם גיא.<br />"ואתה מה אתה צוחק גולם מגודל שכמוך? פרחים קיימים בשביל לקטוף אותם ואם יש להם ניצנים אז ניתן לעשות מהם זר." אמרה עדנה.<br />"טוב טוב בואו נחזור לטיפול ונשאיר את הפרחים והזרים בגינה עכשיו" מיהרה נעמי לסגור את הנושא.<br />וכך היתה השעה עם האחיות הנחמדות, ישיר ללא התחסדות אבל תמיד נעים.<br /><br /></span><span style="font-size:100%;"> </span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-1000592110252886159?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-28273089517823548242009-02-08T09:44:00.000+03:002009-09-26T00:14:10.400+04:00דף 3. גיא<div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כל בוקר בדרך לבריכה היתה נעמי שוקעת בחלומות "אילו הייתי מרוויחה כפול ממה שהבריכה מספקת הייתי יכולה לקנות רכב, וציוד שחסר לי בבריכה, ובגדים לפטר." "אילו הייתי יכולה להרשות לעצמי מטפלת שתיהיה עם פטר שעתיים כל יום."<br />תמיד היו החלומות על פטר ואיך אפשר לעזור לפטר, לא היה לה זמן לעצמה אפילו בחלומותיה. "ההקרבה היא מוחלטת אך הסיבה שווה את הכל" היתה אומרת לעצמה בכל פעם שמצב רוח ירוד איים לחדור לתודעתה ולשבש את יומה.<br />פטר, הוא היה הכל בחייה. מה שעשתה עשתה בשבילו, רצונותיה כלפי עצמה היו כקליפת השום לעומת צרכיו של בנה.<br /><br />"אני מקווה שגיא הגיע כבר לבריכה והוריד את כיסוי המים."<br />גיא היה המטפל השותף שלה בבריכה. בזכות גודל הבריכה ניתן היה לקיים שני טיפולים באותו הזמן, רק היה צריך למשוך את הפרגוד בכדי לחצות את שדה הראיה, והיתה נוצרת מחיצה. המטופל בעודו שוכב וצף על גבו היה מרגיש פרטיות מוחלטת מהבחינה הויזואלית, ובגלל שהאזניים ממילא נמצאות בתוך המים לא היה המטופל שומע דבר מלבד תנועת המים.<br />מבחינת המטפלים המצב היה שונה, בעודם עומדים היו יכולים נעמי וגיא לראות אחד את השני מהחזה ומעלה, כמובן שהבדל הגובה ביניהם היה משמעותי לכן היה גיא עובד באיזור העמוק יותר של הבריכה. כך נוצר מצב ששניהם היו באותו הגובה למראית עינו של המביט מבחוץ.<br />ההבדלים נראו ברורים הרבה יותר מחוץ למים, נעמי נראתה זעירה לעומת גיא,מאה ושישים סנטימטרים של אישה חמודה חושנית ויפה אל מול מאה תשעים וחמישה סנטימטרים של גבר רחב אתלטי וחזק (וגם יפה חשבה נעמי בליבה).<br />צלקת מבריקה באורך של שלושים סנטימטרים ובצורת האות L הייתה חקוקה על חזהו של גיא. כל פעם שהוריד את חולצתו היו מבטיהם של הסובבים (גברים ונשים כאחד) נחים לרגע על הגוף היפה והמעוצב בשרירים מרשימים ומיד היו מתקבעים על הצלקת. המון פעמים נשאל גיא לגבי אותה צלקת אך מעולם לא גילה את מקורה. בגלל עברו הצבאי כלוחם ביחידת קומנדו חשאית היו הרבה תיאוריות והשערות לגבי מקור הצלקת אך איש מלבד גיא לא ידע.<br />"בוקר טוב לאם המסורה" אמר גיא ברגע שנכנסה נעמי למשרד הבריכה. "בוקר טוב גם לך חייל אמיץ" ענתה."או, כמה פעמים אמרתי לך שהחייל שבי נשאר בתחומי הבסיס ברגע שהשתחררתי. לא הבאתי אותו איתי לחיות את החיים".<br />"טוב, טוב, אל תעלב אין צורך לראות את רמבו בוכה זה הורס את כל הדימוי" הקניטה אותו. "גברת הנדריקס באה היום לטיפול?" שאל בנסותו לשנות את הנושא. "כן, גם היא וגם האחיות עדנה ושרה ג'נקינס. יהיה מאוד שמח היום" ענתה.<br />"טוב אז נתכונן לחגיגה של יום." אמר גיא והלך לחדר המכונות בכדי לבדוק את נתוני הבריכה השונים.<br />יום העבודה היה מחולק לשלוש שעות עבודה רצופות מהשעה תשע בבוקר שתים עשרה בצהריים אז היו יוצאים להפסקה של שעה לארוחת צהריים, וחוזרים למים לעוד ארבע שעות עבודה.<br />"יש לי מטופל חדש היום." אמרה נעמי "גבר כבן ארבעים עם כאבים בגב תחתון. אמר ששמו משהו כמו דרינינוס".<br />"את מתכוונת לקנדרינוס אולי?" השתאה גיא "כן כן קנדרינוס, איך ידעת?" שאלה בהפתעה. "יואל קנדרינוס- בן למשפחת מהגרים יוונים ובעל חברה השלישית בגודלה בעולם לספנות . איך הגעת אליו?" התעניין גיא בארשת פנים רצינית ולא אופיינית.<br />"הוא התקשר אלי ואמר שראה את המספר במודעה שלנו ברחוב."הסבירה נעמי לא לגמרי מבינה את הרצינות של גיא בעניין.<br />"יש משהו שאני צריכה לדעת לגביו מעבר למה שהוא הציג? אולי איזה עבר אפל בהטרדת נשים או משהו כזה?"<br />"לא, ממש לא אבל אני נתקלתי בכמה אנשים עשירים ואני יכול להגיד לך שאיש עשיר ברמה כזאת רואה אנשים כמונו כ חיילים על לוח שחמט. כלומר אנחנו אמצעי להשגת מטרה מבחינתו ולא ממש אנשים אז שימי עין על הנעשה איתו בבריכה. מה גם שאני לא אהיה כאן כאשר הוא יבוא אני מסיים מוקדם היום."<br />"אני שומעת חשש אמיתי לשלומי בקולך? או שזה רק נדמה לי?" צחקה.<br />"אני אהיה בחדר המכונות נודניקית שכמותך."<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-2827308951782354824?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-43995657777868148312009-02-05T01:02:00.000+03:002009-09-26T00:14:10.400+04:00דף 2. אדון בארנס<div dir="rtl" style="text-align: right;">דף 2. אדון בארנס<br /><br />בקצה אותו רחוב בדיוק בפיצול הייתה ממוקמת הבריכה.<br />בריכה קטנה מדי בכדי לפתוח כבריכה ציבורית אבל גדולה מספיק להדרכת שחיה לקבוצת ילדים.<br />היא התאימה לטיפולים של נעמי כמו כפפה. הבריכה הייתה בעלת צורה אליפסית וניתן היה לחמם אותה לכ37 מעלות צלזיוס, בדיוק מה שצריך לטיפול הידרותרפיה.<br />את הבריכה בנה אדון בארנס המנוח. בעודו בחיים היה אדון בארנס אדם ספורטיבי ביותר. הוא אהב לרוץ, לשחק טניס, רוגבי, צלילה, דייג ועוד פעילויות דומות אבל יותר מכל אהב לרכב על סוסים.<br />יום אחד יצא לרכיבה על סוס חדש שהגיע לחווה. "תשמור על עצמך כשאתה עליו הוא בלתי צפוי אדון בארנס" אמר לו בוב הסייס הצעיר. "אתה לא סומך עלי בוב?" ענה בארנס. עשרים דקות לאחר מכן שכב בארנס על גבו ללא יכולת לזוז. כאב חד פילח את כל גופו כל אימת שניסה להניע איבר זה או אחר.<br />לאחר שלושה ימים ללא תזוזה ושינה מרוב כאבים, הצליח בארנס לקום בקושי ממיטתו בייסורים קשים.<br />"מלבד המכה הקשה שקיבלת בחוליה T-11 אתה סובל ממצב קשה של סכיאטיקה והיא מקרינה לך כאבים לרגל שמאל." אמר הרופא "ישנם רופאים שיכולים לבצע ניתוח לשחרור הלחץ הבין חולייתי אבל זה לא יעזור לכאבים ברגל ומה גם שיש סיכויי לא נמוך של שיתוק." "לא תודה דוקטור אני אתמודד עם מצבי בצורה אחרת" אמר בארנס אך הוא לא היה בטוח כלל איך ובאיזו צורה.אבל מאותו יום לא חזר בארנס לרופא.<br />הוא ניסה מגוון רחב של תרופות ומשככי כאבים, התעמלות ופיזיותרפיה אך ללא הועיל הכאב לא נעלם כלל.<br />יום אחד בעודו מעיין בעיתון נחו עיניו על כתבה אשר נאמר בה שציפה על הגב בים עוזרת לשחרור השרירים והחליט לנסות, "מה כבר יש לי להפסיד" אמר לעצמו ועוד באותו היום הגיע לחוף הים, נכנס למי ונשכב על גבו.<br />לאחר כדקה הוא הרגיש הקלה מסוימת בכאבים. לאחר כ חמש דקות הוא נוכח לדעת שהוא מסוגל להזיז את רגליו ללא הכאב הרגיל. "אני שוב בעניינים" אמר ומיד באותו הרגע הדף אותו גל לקרקעית הים. אדון בארנס הבין שהוא אינו מסוגל להתמודד עם הזרמים החזקים של הים והחליט "אני אבנה בריכה בבית בכדי שאוכל להתחזק ולחזור לעצמי."<br />והבריכה נבנתה. <br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-4399565777786814831?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3632848358869526745.post-83074953776048313082009-02-04T10:29:00.000+03:002009-09-26T00:14:10.401+04:00תשוקות רטובותקרן שמש ישירה יצאה מהשמש, עברה דרך העננים, נכנסה דרך החלון ונחתה בדיוק על העין הימנית של נעמי .גלגול אחרון במיטה "עוד 10 דקות ואני קמה" חשבה לעצמה. "אמא, אמא בואי אלי" זבנג התנפץ החלום לאלפי רסיסים כמו צלחת בחתונה יוונית.<br />נעמי מצמצה פעמיים ואז המציאות הכתה בפניה כבכל בוקר: אם חד הורית לילד בן שלוש, מגורים בשכירות בבית צפוף(אבל עם גינה רחבה שיוכל להתרוצץ) ועבודה יומיומית המסתכמת בלגרום לאנשים עשירים להרגיש טוב- הידרותרפיה.<br />היא לא ידעה שיש בכוחה לגרום לאנשים להרגיש טוב כל כך במים אבל כולם חזרו לטיפול נוסף וגם הביאו לקוחות חדשים(סידור טוב לכל הדעות). "תשכב על הגב אדון וובר ותתמסר למים" איך תגרום לאדם ששולט באימפריה של 500 איש ומגלגלת עשרות מיליונים בשנה להפסיק לשלוט לשעה אחת? אבל כנראה שזה בדיוק מה שיה צריך.<br />"אל תאבקי בי גברת הנדריקס תני למצוף מתחת לברכיך לשאת את משקלך ותעצמי עיניים" לו רק הייתה יכולה לתת לעולם לשאת את משקלה גם מחוץ למים ולהוריד את עול היומיום, הייתה חושבת לעצמה תמיד. <br />וכך כל יום בבריכה תמיד שניים במים במעין מחול של יחסי גומלין, אחת רוקדת ומרקידה בעת ובעונה אחת מזיזה גפיים מדלדלים ושמוטים כמו בובה רטובה. ובעוד הצד השני שוכב פרקדן וצייתן, מחליק לתוך הבועה הרטובה כמעין רחם חמים המנקז מגופו את הרעל ואת עול היומיום, משאירו נקי ומנומנם מריגוש.<br />"אמא", "כן חמוד אני באה" וככה השגרה מתנהלת לה מזה כשנתיים ויותר(מאז שהוא הלך חסר הבושה ההוא), נעמי קמה ומתלבשת, מלבישה את פטר, רוחצת, מנשקת, מסרקת, מנשקת שוב ולוקחת את פטר לגן(הפרטי כמובן הוא יקבל את הטוב ביותר) ומשם לבריכה.<br /><br />אם היה לה מזל מסוים במצבה זאת הייתה הבריכה. הבריכה הייתה ממוקמת בדיוק בהצטלבות הדרך בואכה מפרברי העיר לכיוון מרכז העיר לשמאל ואיזור התעשייה לימין. <br />רחוב "התשוקה" הוא נקרא אך נעמי אהבה לראות זאת כרחוב התשוקות. האגדה מספרת שבעברה הרחוק של העיר לפני כמאה שנים, היה איזור זה איזור החלונות האדומים של העיר, איזור שבו ואדם היה יכול למצוא בו פתרון לרוב התשוקות והפנטזיות המיניות בעיקר אך לא רק, ניתן היה למצוא גם כל מני "חומרים" אשר היו נחשבים לטאבו בצידה האחר של העיר והוחרמו ע"י שלטונות החוק. באזור התשוקה הייתה העלמת עין חרישית. כולם ידעו אם היית צריך מנוח לבעייתך היית מגיע לכאן.<br />בלב האזור הזה היה רחוב "התשוקה".<br />כיום איזור התשוקה נבלע ע"י העיר שהפכה עם השנים למטרופולין משגשג. התמורה הבלתי נמנעת של לא פסחה גם עליו וכל מה שנותר בכדי להזכיר למישהו את עברו של האזור היה שם הרחוב, "התשוקה".<a href="http://nivvegas.blogspot.com/"></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3632848358869526745-8307495377604831308?l=nivega.blogspot.com' alt='' /></div>Niv Vega Garciahttp://www.blogger.com/profile/06856839482922033681noreply@blogger.com0