לעבור הכל

חשש גדול עומד לפני, היום את כבר כה רחוקה מעיניי
ליבי התרוקן מתחושת אהבה וכעת הוא נמלא אכזבה עמוקה
הפחד הינו על איך שנצעד בכיוון הפירוד שגזרנו לעד
האם בקרבות נתבוסס בימים? האם עוד נדע להנעים רגעים?
מדוע הגענו למצב כה קשה? איפה טעינו שבחרנו בזה?
האור שהיה בך כבה בעיניי ולא ידלק עוד ליבך בחיי
סר חיני בעינייך והסרת את העול של היות האישה שאהבתי מכל
נצרב זיכרונך בליבי הדומע הכואב מדי יום, הפך זכרך להיות חסר חום
צינה בליבי והקור בו גדול במקום שפגעת בו אינני יכול
להכיל זכרון של אישה שהיתה משוש של חיי וזרקה את הכל
המקום בו שכנת נותר כעט ריק, הוא ממתין לאחת שתדע לנתק
את זכרון אהבה שקמלה ללא קום, שתזיז לצדדים את חומות האיבה
שתבוא ותנחיל על ליבי משנתה, שתרצה לקבל את הטוב הקיים
ולא תנסה לשנות לעולם, כי ניסיתי לרצות לקבל אותך שוב
לנסות לאהוב מהלב הכאוב
רציתי כל כך לשנות מעשייך אך את התעקשת לאטום את אזנייך
למחוק אפשרות לחיבוק בין ידייך
האם נסתכל עוד איש על רעהו? האם נוכל עוד להטות את ליבנו?
חלפה התקופה של ליבך בחיי. הדמעות זלגו במורד לחיי
שטפו את ליבי ואמרו לו - חכה!
תוכל לעבור את הכל אם תרצה.

ביום של פרפר

כגולם צפון בתוך פקעת אטום שכבתי עמום מדוכא ורדום.

כל חיוך שניסיתי לתת נמעך ונדרס הושפל  ונרמס.

ניסיתי לפרוץ כל חיי מן השק, להסיר מעלי את הבוץ שדבק.

וביום הפריצה כעיוור מפרפר, זוג כנפי הביאוני לשדה הבוער, הזוהר, המוכר לשמצה.

השדה שיוצר בלבבות רטיטה.

הוא מרים ומקפיץ מסנוור ומרקיד, בו נסחפתי, נמהלתי וחיפשתי עתיד.

המון חיוכים נזרקו לעברי, רציתי לדעת את כולן בקרבי, נשמתי את הבל גופן מסבבי.

קופצות מרקדות מחוללות בשבילי.

כפרחים מסביבי דימיתי אותן, הפרפר שהייתי רצה את כולן.

בסופו של הלילה נפלתי שדוד, מרוסק מאוכזב ללא כוח לזוז.

הצלחתי לשאת את כבודי על גבי, לא פגעתי באיש וגם לא בליבי.

מחזור חייו של פרפר מפוחד שיוצא לחופשי מבלי לדעת כיצד.

חוזר מדי ערב למקומו החדש, חיים שהתחילו הבוקר ממש.

כל צעד ושעל הם עולם ומלואו, תגלית חדשה, טיפול בנפשו.

פרפר מרפרף מעל שדה הפרחים היפים ביותר שראה מעודו

ואינו מסוגל להנחית את ליבו.