דף.5 תקיפה

השעה היתה רבע לארבע אחרי הצהריים ונעמי נשארה לבד. לאחר שגיא יצא לעיסוקיו התפנתה נעמי לקבלת המטופל החדש שלה - אדון יואל קנדרינוס.
נעמי חשבה לעצמה מעט בהתרגשות שאדם עשיר כמו קנדרינוס בודאי יהיה בעל סטנדרטים גבוהים יותר ממה שהבריכה הציעה, ולכן התחילה לסדר ולנקות את המקום. לאחר כמה דקות אמרה לעצמה" זה המקום שלי, אני מציגה אותו לכל המטופלים שלי באותה צורה ואם אני אתחיל לשנות את ההופעה של המקום לכל אחד אני בעצם מראה שאני נבוכה מן המקום והבריכה כביכול אינה ברמה מספקת."
"אני אפסיק את זה עכשיו קנדריוס יקבל את המקום כמו כולם."
נעמי הסמיקה קלות בהבינה שהיא משנה את התנהגותה בגלל איש עשיר, משהו שיא תמיד נמנעה ממנו "כל האנשים שווים בבריכה כולם מטופלים שלי." שכנעה את עצמה שוב ושוב.
לאחר כעשר דקות נשמעה מהלומה חזקה על דלת הכניסה לא ממש נקישה אלא יותר כמו חבטה.נעמי הלכה לעבר הדלת בכד לראות אולי קנדרינוס הגיע ואולי הוא נחבט מבלי לשים לב.
בעודה מתקרבת לדלת ראתה צללים זזים במהירות דרך החריץ הקיים בין הדלת לרצפה. "זה בטח שליח שהביא חומרים למכונות " חשבה לעצמה.
"תניח אותם בצד אני כבר חותמת לך על המשלוח" קראה בעודה ניגשת לדלת.
ברגע שנגעה בידית הדלת שמעה נעמי חירחור עמום כאילו מישהו נוחר, נעמי שלחה יד לפתוח את הדלת סובבה את הידית וניסתה לדחוף את הדלת, הדלת לא זזה, משהו נשען על הדלת מהצד השני והפריעה לה להפתח. באותו הרגע שמעה את הדלת החיצונית הפונה לרחוב נפתחת במהירות וצליל של צעדים ממהרים עד כמעט ריצה מתרחקים.
באותו רגע נדרכה נעמי וחשבה לעצמה אולי זה היה פורץ שלא ידע לאן הוא נכנס. ואז הפסיק החירחור והפף לנשימה מואצת.
נעמי דחפה את הדלת בכל כוחה עד שלבסוף הצליחה לפתוח חריץ מספיק בשביל לעבור דרכו ולראות מה קורה מעברה השני.
מה שראתה גרם לה לעצור את נשימתה מיד.
על הרצפה היה שכוב גבר גבוהה נראה כבן ארבעים לבוש בבגדים יקרים ובידו תיק פתוח שממנו נשפכו מגבת ובגד ים.
מיד הבינה שזהו אדון קנדרינוס 'אבל מה הוא עושה על הרצפה' חשבה לעצמה אולי קיבף התקף לב? באותו הרגע ראתה נוזל אדום על הרצפה מתחת לאיש והיא קפאה במקומה- דם!! דמו של מר קנדרינוס נזל לאורך הרצפה לכיוון חור הניקוז שהיה ברצפה. נעמי ראתה את מקור הדימום שני חורים בבטן התחתונה. נעמי נתקפה בחילה אבל מיד הניעה את ראשה מהמחזה הנורא והתחילה להגיש עזרה ראשונה.
מיד בדקה את הדופק והרגישה דופק רדוד מאוד אך קיים. הדבר היחיד שיכלה לעזור היה להזמין אמבולנס ולנסות ללחוץ על הפצע בכדי למנוע דימום נוסף.
בעודה ממתינה לעזרה שתגיע חייגה נעמי מהנייד שלה לגיא "אני רואה שאת לא יכולה בלעדיי אפילו חצי שעה..." ענה גיא מיד" תשתוק ותגיע הנה מיד יש לנו בעיה רצינית מר קנדרינוס נדקר אני חושבת" בשניה עבר גיא ממצב מבודח לרצינות גמורה כמי שמוכן לפעולה מידיית " אני מגיע מייד" אמר וניתק.
גיא הגיע כעשר דקות לאחר מכן, האמבולנס כבר הגיע והפראמדיקים עסקו בייצוב הפצוע ושליחתו לבית החולים. ניידת משטרה חנתה בחוץ ובתוך הבניין היו שני שוטרים גובים הצהרה מנעמי שבנתיים עברה את מצב הדריכות שלה וכעת התחילה להשיר את ארשת הגבורה שלה. ברגע שראתה את גיא נשמה לרווחה שהנה יש מישהו לצדה, נעמי כרכה את זרועותיה סביב גיא והודתה לו שהגיע כל כך מהר.
גיא נתן לנעמי לסדר את נשימתה כמה דקות ובעודו מחבק אותה שאל -
" את בסדר לא נפגעת?"
"לא אני לא נפגעתי אבל אדון קנדרינוס כמעט מת ואני לא ראיתי מי עשה זאת. "
"את לא אשמה את עשית בדיוק מה שהיית צריכה לעשות בזכותך הוא עדיין בחיים. אני חושב שפעלת מצויין את גיבורה."
"אם זה מה שצריך לעבור בכדי להיות גיבורה אז אני לא מעונינת" אמרה נעמי בקול נעלם.
"אנחנו צריכים להמשיך את גביית העדות גבירתי." אמר אחד השוטרים בנימוס "ככל שנקדים לרשום את כל הפרטים נוכל להתחיל את החקירה של הפשע הזה מהר יותר."
נעמי חזרה לשוטרים מגובה בתמיכתו המוראלית של גיא ולאחר כ רבע שעה של אימות נתונים שוחררה.
"אנחנו נאלץ לסגור את המקום ליום יומיים ברשותכם. אנחנו חייבים לנהל כאן את החקירה זוהי זירת פשע כעת."
"טוב טוב אנחנו בכל מקרה לא נוכל לעבוד כאן מחר, מעמסה רגשית גדולה מדי." הסביר גיא ונפנה לעזור לנעמי לסדר את ציוד הבריכה ולכסות את המים.
"אני חייבת לחזור לפטר כבר נהיה מאוחר מדי הביבייסיטר צריכה ללכת עוד מעט"
"אל תדאגי נגיע לביתך מיד ונשחרר אותה לדרכה אני אסיע אותך." אמר גיא
"תודה לך " ענתה
"מעניין אותי למה ינסו להרוג אדם זה דווקא בכניסה בבריכה " תהה גיא כאשר היו במכונית "זה לא נראה כמו שוד הרי השוטרים אמרו שהארנק היה מונח בתוך התיק והתיק היה פתוח לרווחה. למי שעשה את זה היו בערך חמש דקות מהרגע שפגע בקנדרינוס עד שאת ניסית לפתוח את הדלת."
"משהו כאן לא מסתדר לי הגיונית."
"לא ממש אכפת לי כרגע כל זה אני רק רוצה לחזור לפטר לחבק אותו ולא לעזוב אותו."
"אנחנו מיד מגיעים, הנה הכניסה לחניה שלך רוצי פנימה אני כבר אביא את כל הדברים שלך"
ברגע שנעמי פתחה את הדלת הסתער פטר עליה בשמחה "אמא התגעגתי אליך" אמר בעודו מחבק את אימו בחיבוק אוהב.
באותו הרגע פרצה נעמי בבכי חסר מעצורים אשר נמשך כעשר דקות בעודה מחבקת את בנה. פטר לא הבין מה עשה רע שגרם לאמו לבכות ככה אז הוא הצטרף לבכי ביבבות קטועות . גיא אשר ראה הכל מהצד נחפז החוצה בעוד דמעות חונקות את גרונו ועיניו, וזאת בכדי להסתיר את דמעותיו.
"אמא למה את בוכה את לא שמחה לראות אותי??" שאל פטר בתמהון בעודו מיבב.
"אין דבר בעולם שאני שמחה לראות יותר ממך. אוצר יקר שלי" ואמרה ונשקה לו על מצחו.
"פשוט היה לי יום מאוד קשה בעבודה, אז גיא החזיר אותי הביתה ."

דף 4. האחיות ג'נקינס

לאחר כשעתיים של עבודה הגיע תורן של האחיות ג'נקינס. שרה ועדנה, שתי נשים בשנות החמישים המאוחרות שלהן לא היו אחיות באמת הן היו שותפות לחיים,אם כי לא מדובר על זוג מאהבות, ולעסק משגשג של קונפטי. אותם פיסות זעירות של נייר אשר מתפזרות לאוויר בפיצוץ מרשים ברגעי זכיה והפתעה למיניהם. ובכן האחיות ג'נקינס היו מיצרות את אותם "מטעני חבלה" מפתיעים בכמויות בלתי נתפסות. הן התחילו בעודן צעירות לעבור ממשרד למשרד ולאסוף את פתיתי הנייר העגולים שנשארו בתוך המחוררים. לאחר מכן היו ממלאות שקיק בפרורי הנייר, יוצרות וואקום וסוגרות. וכך ברגע שמושכים בחוט המצורף ל"מטען הקונפטי" נוצר חור בשקיק והפרורים מתפזרים לכל עבר. עם הזמן חשה עדנה ש"המטען" אינו יוצר את האפקט הרצוי של הפתעה ולכן נוסף הנפץ. נפץ משחק של ילדים אשר עושה בעיקר רעש חזק אבל גם יוצר הדף ותורם משמעותית לפיזור הניירת באויר. ובום!! הנה לכם מוצר פיצוץ. מאותו היום עלה הביקוש של אותו "מטען קונפטי" וכך נולדה חברת "האחיות ג'נקינס".
עדנה ג'ן היתה אישה נמרצת ביותר אשר קפצה על כל הזדמנות לנסות משהו מלהיב, היא היתה תמיד מעין טום בוי מתרוצצת בין משחקי הכדור עם הבנים ליצירת "מתכוני" סכנה שונים. היא אהבה מאוד פיצוצים ואת הדרך שבה נוצרו, ובזכות היותה אישה התמקצעה בכל היבט של הפיצוץ. היא קראה ולימדה את עצמה כימיה ופיזיקה ודינמיקה של פיצוץ. אבל בבית הספר לא היתה מסוגלת לשבת בשקט לרגע ותמיד הוריה היו מוזמנים לבירור אצל המנהל.
לעומתה שרה קני היתה אישה מאוד רגועה ומחושבת. היא ידעה כל מה שקורה אצל אנשים אחרים בבית הספר ובבתיהם וגם אצל חבריהם. היא ידעה כל מה שקורה בעולם הרכילות הארצי והעולמי. הדבר המוזר היה שהיא ממש לא התאמצה לדעת, איכשהו כל המידע הגיע למוחה. שרה היתה יכולה לקרוא את העיתון מהמילה הראשונה עד הנקודה האחרונה ולזכור את כולו. בראשה היתה מסדרת את כל המידע כמו מחשב לפי תגיות שונות ורלונטיות לצרכיה. היו לה תשובות לכל דבר ופתרון לכל בעיה.
היא היתה זאת לשים דגש על שיווק נכון של מוצר הקונפטי ביודעה שמסיבות והפתעות תמיד יהיו.
אך הדבר המשותף לשני הנשים היה חביבות וטוב לב. תמיד היה מהנה להיות במחיצתן ותמיד היו צחוקים משועשעים נשמעים בסביבתן.
"נעמי מתוקה את חושבת שיש אפשרות שאני אקבל טיפול מגיא היום?" שאלה שרה את נעמי בעודה מסמיקה קלות. זאת היתה חולשה קטנה של שרה -גיא.
"זה בסדר שרה את יכולה להיות איתו היום אני אהיה עם נעמי" אמרה עדנה ברוך מתגרה לעבר חברתה. "את גם יכולה לתת לו איזה מטען פיצוץ הוא כבר ידע מה לעשות איתו, נכון חייל?" התלוצצה.
"בוודאי" אמרה נעמי "את יכולה לקבל את הטיפול מגיא היום אין שום בעיה." זאת היתה השעה היחידה בבריכה שלא היה שקט ולמרות זאת נעמי הרגישה שהטיפול הזה הינו היעיל ביותר. רוב הטיפולים בוצעו בשקט מוחלט והמטופל היה שוכב בעיניים עצומות כמעט ישן. אך לא האחיות ג'נקינס הן לא סתמו את הפה, ואלמלא היו כל כך חביבות ומצחיקות אז אי אפשר היה לסבול אותן.
גם נעמי וגם גיא אהבו מאוד את השעה של האחיות ג'נקינס.
"הייתי רוצה לקבל את הטיפול הזה באיזה אגם בטבע תחת כיפת השמיים" אמרה עדנה "אבל לא אכפת לי אם זאת תהיה נעמי או גיא" הקניטה עדנה את חברתה.
"אני אוהבת להרגיש יציבות מתחתי, במיוחד אם אני עם הרגליים באויר. אם את מבינה מה שאני מתכוונת" צחקה שרה בשובבות וגיא הסמיק "תראו תראו גנרל פאטון מסמיק."אמרה שרה בהצביעה על גיא "לא ידעתי שיש לך חולשה לנשים מקסימות כמונו" צחקה עדנה "הוא כולו שלך אחותי חיממנו אותו מספיק" אמרה עדנה והאחיות פרצו בצחוק מתגלגל.
"אתן יודעות שלנעמי יש מאוחר יותר מטופל מהעשירים ביותר בארץ?" מיהר גיא להטות את משקל השיחה לכוון נעמי.
"או באמת גיא אתה חושב שזה ישנה משהו? יש לנו פה עניין עם יפיפיה נרדמת." אמרה שרה בהתכונה לנעמי "נעמי יכולה להשיג את מי שהיא רוצה אבל היא עדיין לא התעוררה מהחלום הקודם שלה."
"סיוט את מתכוונת" הוסיפה נעמי "ואני ערה לגמרי את ל..." "די די את לא שמה לב שעברו כבר יותר משנתיים מאז שהוא הלך" קטעה אותה שרה בנחרצות. "איך את מסוגלת להתרוצץ ככה ולהגיד שאת לא רוצה גבר איתך שיעזור לך בחיי היום יום?" אמרה "וגם בלילה" הוסיפה עדנה בשובבות ופרץ צחוק חדש התגלגל הפעם יחד עם גיא.
"ואתה מה אתה צוחק גולם מגודל שכמוך? פרחים קיימים בשביל לקטוף אותם ואם יש להם ניצנים אז ניתן לעשות מהם זר." אמרה עדנה.
"טוב טוב בואו נחזור לטיפול ונשאיר את הפרחים והזרים בגינה עכשיו" מיהרה נעמי לסגור את הנושא.
וכך היתה השעה עם האחיות הנחמדות, ישיר ללא התחסדות אבל תמיד נעים.

דף 3. גיא

כל בוקר בדרך לבריכה היתה נעמי שוקעת בחלומות "אילו הייתי מרוויחה כפול ממה שהבריכה מספקת הייתי יכולה לקנות רכב, וציוד שחסר לי בבריכה, ובגדים לפטר." "אילו הייתי יכולה להרשות לעצמי מטפלת שתיהיה עם פטר שעתיים כל יום."
תמיד היו החלומות על פטר ואיך אפשר לעזור לפטר, לא היה לה זמן לעצמה אפילו בחלומותיה. "ההקרבה היא מוחלטת אך הסיבה שווה את הכל" היתה אומרת לעצמה בכל פעם שמצב רוח ירוד איים לחדור לתודעתה ולשבש את יומה.
פטר, הוא היה הכל בחייה. מה שעשתה עשתה בשבילו, רצונותיה כלפי עצמה היו כקליפת השום לעומת צרכיו של בנה.

"אני מקווה שגיא הגיע כבר לבריכה והוריד את כיסוי המים."
גיא היה המטפל השותף שלה בבריכה. בזכות גודל הבריכה ניתן היה לקיים שני טיפולים באותו הזמן, רק היה צריך למשוך את הפרגוד בכדי לחצות את שדה הראיה, והיתה נוצרת מחיצה. המטופל בעודו שוכב וצף על גבו היה מרגיש פרטיות מוחלטת מהבחינה הויזואלית, ובגלל שהאזניים ממילא נמצאות בתוך המים לא היה המטופל שומע דבר מלבד תנועת המים.
מבחינת המטפלים המצב היה שונה, בעודם עומדים היו יכולים נעמי וגיא לראות אחד את השני מהחזה ומעלה, כמובן שהבדל הגובה ביניהם היה משמעותי לכן היה גיא עובד באיזור העמוק יותר של הבריכה. כך נוצר מצב ששניהם היו באותו הגובה למראית עינו של המביט מבחוץ.
ההבדלים נראו ברורים הרבה יותר מחוץ למים, נעמי נראתה זעירה לעומת גיא,מאה ושישים סנטימטרים של אישה חמודה חושנית ויפה אל מול מאה תשעים וחמישה סנטימטרים של גבר רחב אתלטי וחזק (וגם יפה חשבה נעמי בליבה).
צלקת מבריקה באורך של שלושים סנטימטרים ובצורת האות L הייתה חקוקה על חזהו של גיא. כל פעם שהוריד את חולצתו היו מבטיהם של הסובבים (גברים ונשים כאחד) נחים לרגע על הגוף היפה והמעוצב בשרירים מרשימים ומיד היו מתקבעים על הצלקת. המון פעמים נשאל גיא לגבי אותה צלקת אך מעולם לא גילה את מקורה. בגלל עברו הצבאי כלוחם ביחידת קומנדו חשאית היו הרבה תיאוריות והשערות לגבי מקור הצלקת אך איש מלבד גיא לא ידע.
"בוקר טוב לאם המסורה" אמר גיא ברגע שנכנסה נעמי למשרד הבריכה. "בוקר טוב גם לך חייל אמיץ" ענתה."או, כמה פעמים אמרתי לך שהחייל שבי נשאר בתחומי הבסיס ברגע שהשתחררתי. לא הבאתי אותו איתי לחיות את החיים".
"טוב, טוב, אל תעלב אין צורך לראות את רמבו בוכה זה הורס את כל הדימוי" הקניטה אותו. "גברת הנדריקס באה היום לטיפול?" שאל בנסותו לשנות את הנושא. "כן, גם היא וגם האחיות עדנה ושרה ג'נקינס. יהיה מאוד שמח היום" ענתה.
"טוב אז נתכונן לחגיגה של יום." אמר גיא והלך לחדר המכונות בכדי לבדוק את נתוני הבריכה השונים.
יום העבודה היה מחולק לשלוש שעות עבודה רצופות מהשעה תשע בבוקר שתים עשרה בצהריים אז היו יוצאים להפסקה של שעה לארוחת צהריים, וחוזרים למים לעוד ארבע שעות עבודה.
"יש לי מטופל חדש היום." אמרה נעמי "גבר כבן ארבעים עם כאבים בגב תחתון. אמר ששמו משהו כמו דרינינוס".
"את מתכוונת לקנדרינוס אולי?" השתאה גיא "כן כן קנדרינוס, איך ידעת?" שאלה בהפתעה. "יואל קנדרינוס- בן למשפחת מהגרים יוונים ובעל חברה השלישית בגודלה בעולם לספנות . איך הגעת אליו?" התעניין גיא בארשת פנים רצינית ולא אופיינית.
"הוא התקשר אלי ואמר שראה את המספר במודעה שלנו ברחוב."הסבירה נעמי לא לגמרי מבינה את הרצינות של גיא בעניין.
"יש משהו שאני צריכה לדעת לגביו מעבר למה שהוא הציג? אולי איזה עבר אפל בהטרדת נשים או משהו כזה?"
"לא, ממש לא אבל אני נתקלתי בכמה אנשים עשירים ואני יכול להגיד לך שאיש עשיר ברמה כזאת רואה אנשים כמונו כ חיילים על לוח שחמט. כלומר אנחנו אמצעי להשגת מטרה מבחינתו ולא ממש אנשים אז שימי עין על הנעשה איתו בבריכה. מה גם שאני לא אהיה כאן כאשר הוא יבוא אני מסיים מוקדם היום."
"אני שומעת חשש אמיתי לשלומי בקולך? או שזה רק נדמה לי?" צחקה.
"אני אהיה בחדר המכונות נודניקית שכמותך."

דף 2. אדון בארנס

דף 2. אדון בארנס

בקצה אותו רחוב בדיוק בפיצול הייתה ממוקמת הבריכה.
בריכה קטנה מדי בכדי לפתוח כבריכה ציבורית אבל גדולה מספיק להדרכת שחיה לקבוצת ילדים.
היא התאימה לטיפולים של נעמי כמו כפפה. הבריכה הייתה בעלת צורה אליפסית וניתן היה לחמם אותה לכ37 מעלות צלזיוס, בדיוק מה שצריך לטיפול הידרותרפיה.
את הבריכה בנה אדון בארנס המנוח. בעודו בחיים היה אדון בארנס אדם ספורטיבי ביותר. הוא אהב לרוץ, לשחק טניס, רוגבי, צלילה, דייג ועוד פעילויות דומות אבל יותר מכל אהב לרכב על סוסים.
יום אחד יצא לרכיבה על סוס חדש שהגיע לחווה. "תשמור על עצמך כשאתה עליו הוא בלתי צפוי אדון בארנס" אמר לו בוב הסייס הצעיר. "אתה לא סומך עלי בוב?" ענה בארנס. עשרים דקות לאחר מכן שכב בארנס על גבו ללא יכולת לזוז. כאב חד פילח את כל גופו כל אימת שניסה להניע איבר זה או אחר.
לאחר שלושה ימים ללא תזוזה ושינה מרוב כאבים, הצליח בארנס לקום בקושי ממיטתו בייסורים קשים.
"מלבד המכה הקשה שקיבלת בחוליה T-11 אתה סובל ממצב קשה של סכיאטיקה והיא מקרינה לך כאבים לרגל שמאל." אמר הרופא "ישנם רופאים שיכולים לבצע ניתוח לשחרור הלחץ הבין חולייתי אבל זה לא יעזור לכאבים ברגל ומה גם שיש סיכויי לא נמוך של שיתוק." "לא תודה דוקטור אני אתמודד עם מצבי בצורה אחרת" אמר בארנס אך הוא לא היה בטוח כלל איך ובאיזו צורה.אבל מאותו יום לא חזר בארנס לרופא.
הוא ניסה מגוון רחב של תרופות ומשככי כאבים, התעמלות ופיזיותרפיה אך ללא הועיל הכאב לא נעלם כלל.
יום אחד בעודו מעיין בעיתון נחו עיניו על כתבה אשר נאמר בה שציפה על הגב בים עוזרת לשחרור השרירים והחליט לנסות, "מה כבר יש לי להפסיד" אמר לעצמו ועוד באותו היום הגיע לחוף הים, נכנס למי ונשכב על גבו.
לאחר כדקה הוא הרגיש הקלה מסוימת בכאבים. לאחר כ חמש דקות הוא נוכח לדעת שהוא מסוגל להזיז את רגליו ללא הכאב הרגיל. "אני שוב בעניינים" אמר ומיד באותו הרגע הדף אותו גל לקרקעית הים. אדון בארנס הבין שהוא אינו מסוגל להתמודד עם הזרמים החזקים של הים והחליט "אני אבנה בריכה בבית בכדי שאוכל להתחזק ולחזור לעצמי."
והבריכה נבנתה.

תשוקות רטובות

קרן שמש ישירה יצאה מהשמש, עברה דרך העננים, נכנסה דרך החלון ונחתה בדיוק על העין הימנית של נעמי .גלגול אחרון במיטה "עוד 10 דקות ואני קמה" חשבה לעצמה. "אמא, אמא בואי אלי" זבנג התנפץ החלום לאלפי רסיסים כמו צלחת בחתונה יוונית.
נעמי מצמצה פעמיים ואז המציאות הכתה בפניה כבכל בוקר: אם חד הורית לילד בן שלוש, מגורים בשכירות בבית צפוף(אבל עם גינה רחבה שיוכל להתרוצץ) ועבודה יומיומית המסתכמת בלגרום לאנשים עשירים להרגיש טוב- הידרותרפיה.
היא לא ידעה שיש בכוחה לגרום לאנשים להרגיש טוב כל כך במים אבל כולם חזרו לטיפול נוסף וגם הביאו לקוחות חדשים(סידור טוב לכל הדעות). "תשכב על הגב אדון וובר ותתמסר למים" איך תגרום לאדם ששולט באימפריה של 500 איש ומגלגלת עשרות מיליונים בשנה להפסיק לשלוט לשעה אחת? אבל כנראה שזה בדיוק מה שיה צריך.
"אל תאבקי בי גברת הנדריקס תני למצוף מתחת לברכיך לשאת את משקלך ותעצמי עיניים" לו רק הייתה יכולה לתת לעולם לשאת את משקלה גם מחוץ למים ולהוריד את עול היומיום, הייתה חושבת לעצמה תמיד.
וכך כל יום בבריכה תמיד שניים במים במעין מחול של יחסי גומלין, אחת רוקדת ומרקידה בעת ובעונה אחת מזיזה גפיים מדלדלים ושמוטים כמו בובה רטובה. ובעוד הצד השני שוכב פרקדן וצייתן, מחליק לתוך הבועה הרטובה כמעין רחם חמים המנקז מגופו את הרעל ואת עול היומיום, משאירו נקי ומנומנם מריגוש.
"אמא", "כן חמוד אני באה" וככה השגרה מתנהלת לה מזה כשנתיים ויותר(מאז שהוא הלך חסר הבושה ההוא), נעמי קמה ומתלבשת, מלבישה את פטר, רוחצת, מנשקת, מסרקת, מנשקת שוב ולוקחת את פטר לגן(הפרטי כמובן הוא יקבל את הטוב ביותר) ומשם לבריכה.

אם היה לה מזל מסוים במצבה זאת הייתה הבריכה. הבריכה הייתה ממוקמת בדיוק בהצטלבות הדרך בואכה מפרברי העיר לכיוון מרכז העיר לשמאל ואיזור התעשייה לימין.
רחוב "התשוקה" הוא נקרא אך נעמי אהבה לראות זאת כרחוב התשוקות. האגדה מספרת שבעברה הרחוק של העיר לפני כמאה שנים, היה איזור זה איזור החלונות האדומים של העיר, איזור שבו ואדם היה יכול למצוא בו פתרון לרוב התשוקות והפנטזיות המיניות בעיקר אך לא רק, ניתן היה למצוא גם כל מני "חומרים" אשר היו נחשבים לטאבו בצידה האחר של העיר והוחרמו ע"י שלטונות החוק. באזור התשוקה הייתה העלמת עין חרישית. כולם ידעו אם היית צריך מנוח לבעייתך היית מגיע לכאן.
בלב האזור הזה היה רחוב "התשוקה".
כיום איזור התשוקה נבלע ע"י העיר שהפכה עם השנים למטרופולין משגשג. התמורה הבלתי נמנעת של לא פסחה גם עליו וכל מה שנותר בכדי להזכיר למישהו את עברו של האזור היה שם הרחוב, "התשוקה".