לעצמי השיר הזה נכתב, כעומק תפילה מהדהדת מעל מפרש משוחרר
מתכתב עם נפשי אשר בוחרת בסיס לעמוד ולגדול בו
נשכב בסופו של יום קיץ בוער ללא כח יכולת להביט בחיים
נזעף כי היום בו ארזתי זמני הוא היום שרציתי להיות אמיתי
מבט בעיני הסערה בליבי
נפשו של גיבור עם שריון אימתני
בשבילי הסיפור שנכתב לפניכם, עוצמות של הרגש כמשב מפוזר
מדבר עם שיקוף של דמותי העומדת באין מחסה וניצבת איתן
בוהה בנייר בכוחות אחרונים של יום סתיו המחיש את עליי אל הקרקע
מתבייש בראותי את הזמן שגלש וזלג לי מתוך מסכה של אושר זמני
רוחות הסופה שהניסה אותי
קמלה אז רוחו של אביר אצילי
לזכרי אגדה נכתבה הנה כאן, כחלום וכמיהה שהופרח ונגמר
העליתי באוב את עצמי הנושן את ההוא שהיה כאן וחלף עם הזמן
נזכר בצינת הריחוק המבודד, בעומקו של יום חורף המרדים את חיי
תוהה אם ביום שאקיץ מהכפור אמצא את הזמן שאצור בעצמי
צינת השלגים הקפיאה רוחי
נדם ניגונו של חליל מלכותי
אני האומר מילים אלו לכם, תפילה מן הרגש חלום מחוזר
שלם עם עצמי והדמות של נפשי גדול וחזק הנה אני כאן
חווה את מימוש החיים בידיי כי בוקרו של אביב העיר כוחותיי
יודע עכשיו כי הגיע הרגע, יוצר את האושר, הזמן הוא שלי
עם קרן של שמש נולדה אז נפשי
האביר הגיבור חבר לדרכי