קרן שמש ישירה יצאה מהשמש, עברה דרך העננים, נכנסה דרך החלון ונחתה בדיוק על העין הימנית של נעמי .גלגול אחרון במיטה "עוד 10 דקות ואני קמה" חשבה לעצמה. "אמא, אמא בואי אלי" זבנג התנפץ החלום לאלפי רסיסים כמו צלחת בחתונה יוונית.
נעמי מצמצה פעמיים ואז המציאות הכתה בפניה כבכל בוקר: אם חד הורית לילד בן שלוש, מגורים בשכירות בבית צפוף(אבל עם גינה רחבה שיוכל להתרוצץ) ועבודה יומיומית המסתכמת בלגרום לאנשים עשירים להרגיש טוב- הידרותרפיה.
היא לא ידעה שיש בכוחה לגרום לאנשים להרגיש טוב כל כך במים אבל כולם חזרו לטיפול נוסף וגם הביאו לקוחות חדשים(סידור טוב לכל הדעות). "תשכב על הגב אדון וובר ותתמסר למים" איך תגרום לאדם ששולט באימפריה של 500 איש ומגלגלת עשרות מיליונים בשנה להפסיק לשלוט לשעה אחת? אבל כנראה שזה בדיוק מה שיה צריך.
"אל תאבקי בי גברת הנדריקס תני למצוף מתחת לברכיך לשאת את משקלך ותעצמי עיניים" לו רק הייתה יכולה לתת לעולם לשאת את משקלה גם מחוץ למים ולהוריד את עול היומיום, הייתה חושבת לעצמה תמיד.
וכך כל יום בבריכה תמיד שניים במים במעין מחול של יחסי גומלין, אחת רוקדת ומרקידה בעת ובעונה אחת מזיזה גפיים מדלדלים ושמוטים כמו בובה רטובה. ובעוד הצד השני שוכב פרקדן וצייתן, מחליק לתוך הבועה הרטובה כמעין רחם חמים המנקז מגופו את הרעל ואת עול היומיום, משאירו נקי ומנומנם מריגוש.
"אמא", "כן חמוד אני באה" וככה השגרה מתנהלת לה מזה כשנתיים ויותר(מאז שהוא הלך חסר הבושה ההוא), נעמי קמה ומתלבשת, מלבישה את פטר, רוחצת, מנשקת, מסרקת, מנשקת שוב ולוקחת את פטר לגן(הפרטי כמובן הוא יקבל את הטוב ביותר) ומשם לבריכה.
אם היה לה מזל מסוים במצבה זאת הייתה הבריכה. הבריכה הייתה ממוקמת בדיוק בהצטלבות הדרך בואכה מפרברי העיר לכיוון מרכז העיר לשמאל ואיזור התעשייה לימין.
רחוב "התשוקה" הוא נקרא אך נעמי אהבה לראות זאת כרחוב התשוקות. האגדה מספרת שבעברה הרחוק של העיר לפני כמאה שנים, היה איזור זה איזור החלונות האדומים של העיר, איזור שבו ואדם היה יכול למצוא בו פתרון לרוב התשוקות והפנטזיות המיניות בעיקר אך לא רק, ניתן היה למצוא גם כל מני "חומרים" אשר היו נחשבים לטאבו בצידה האחר של העיר והוחרמו ע"י שלטונות החוק. באזור התשוקה הייתה העלמת עין חרישית. כולם ידעו אם היית צריך מנוח לבעייתך היית מגיע לכאן.
בלב האזור הזה היה רחוב "התשוקה".
כיום איזור התשוקה נבלע ע"י העיר שהפכה עם השנים למטרופולין משגשג. התמורה הבלתי נמנעת של לא פסחה גם עליו וכל מה שנותר בכדי להזכיר למישהו את עברו של האזור היה שם הרחוב, "התשוקה".
