אהבת אמת נשבעה כזוג אוהבים תחת כיפת השמים
אותה אמת שזרקת ורמסת ללא מחשבה בזוג ידייך.
כאבנו את אובדן התמימות כל אחד בדרכו
את עם אוצרינו, אני בגפי בחוש כל כאב ויגון בגופי.
אהבנו באמת מבלי לדעת מדוע
רצינו לעוף ולא ידענו לנסוק
קיבלנו עלינו לדעת לסבול
רצית בעל וקיבלת מאהב
רציתי אישה ולקחת לי את הלב.
ליבנו היה אחד לזמן מה, כיום הוא נחצה נשבר וכבה.
איך עשינו זאת איש לרעהו, אהוב ואהובה שתמיד יתקדמו.
לאן?
עוד נדע כשנביט יום אחד לאחור.
רוצה אני עוד להבין את הכל,
נגיעות של כאב מציפות זיכרון.
אהובת ליבי את המראת ושכחת את שבועת האוהבים שבחרנו כחג.
לעולם אזכר בפרצופך היפה האוהב השוכב הבוכה מכאב
בזועק לזוגו אשר אינו בנמצא.
היכן עוד אמצא אהבה שכזאת? הרחק באויר או מעבר לים?
היכן שחלומות מכים בפנינו ומוליכנו שולל?
אתן את לשוני ידיי ועיניי בכדי לא להרגיש כאבים כאלו שנית, אך יודע אני שהשתנתה התכלית.
חיי הם שלי כעת וכמוהם חייך.
נותר רק אוצרינו כהר הבולט, מעל לכאב ומעל לדרכינו,
הגשר שבין חיינו לעולם ישאר.
כואב לי אישה כאב איום ונורא. הלעד ישארו הכעס והזוועה?
זכרי טיול אוהבים בארץ רחוקה בבקתה על שפת אגם יפיפה,
זכרי טיול במכונית בדרכים עקלקלות,
זכרי מסעדה נהדרת בתוך עיר של פיות,
זכרי אגמים קפואים במדינת הצפון,
זכרי חיבוק של חשק ומשיכה על שפת הים אחרי מסיבה,
זכרי מדוע רצינו אחד את רעהו, ויתרנו על הכל בכדי שנוכל
לאהוב.
כך הוא ליבי הכמהה לקן. עולה ויורד כרכס הרים חד ומשונן יפה ומושך,
לפעמים הוא כובש לפעמים קטלני.
איך ומתי את איבדת אותי?
