במבט לאחור

נעמדת מולי בחיוכך המזמין, הרוצה מגעי וניחוח בשרי
סיפרתי לך את מה שהרגישו חושיי
ידעת להכיל את תלאות מסעותיי
ריגשתי אותך בכנות המילים, הדברים שיצאו מעטי
תלינו קירבה בזכייה בלבנו, מעטים היודעים עומק נפשינו
מעין אושר שוטף החודר לעורנו מזין ומרגיע את עיקוב תאוותינו
צובע באור של רכות קטיפתית את הגוף הכמהה הרוצה להרגיש
רוצה אני עוד לסחרר את חושייך, השתמשת בחיוך ומבט של עינייך
ירד לו מטר פתיתי שלג טהור, לבן ונוגע מזכך את העור
מצאה הנסיכה את הפתית שרצתה, שמרי פן יימס מחום אהבה.

קורנת את

קורנת את במלא הדר
רוחב לבך נפתח כנהר
נשפך וזורם כשיר פעמונים
שואב מנפשי את כוח האהבים
וילונות לבנים העדים לתשוקה
שוב נרעדים בניחוחות התאווה
נסיכה על המים אישה נפלאה

השיר שלך

נעמדה הנסיכה בין פתיתי שלג רבים, נפלו על פניה ושטפו שערה

סובבת וחגה בתוך מפל הלבן חיפשה את האחד שיתאים לליבה

ידעה כי בין אלף צורות וגדלים ישנו הבודד שאותה הוא ידהים

כיסתה את עצמה בפתיתים שסביב, נסיון שהטיב לה אך בסוף גם הכאיב

תצחק הנסיכה ביודעה כי אי שם מעבר לשלג מעל הענן ימצא הפתית שתקרא לו מושלם

מדוע אין דרך לקרוא לו לבוא? מדוע אין קרן שתסמן את דרכו?

צביטה בליבה בראותה שבנתיים נמס לה עוד פתית בין הידיים

רכה ומלטפת כרוח המים יפה וסוערת כסופת השמיים

ירדה לחפש חום ידיים, הרגישה לפתע באור שבמים

מתוך הר השלג מצאה נשמתה את אותו פתית השלג שליבה כה רצה.