האיש שאת מחפשת

האיש שאת מחפשת נמצא
הוא הולך בדרך להיות איתך
והוא לא ידע
ואת גם
הרגשת תמיד שזה שם
ואז זה עבר
והוא המשיך לצעוד לצעוק
כאילו חיכה שתמצאי את מה שבליבך
מה ששלך
שראוי שיגיע לך
כי גם לך הוא מחכה
והציפיה לכשעצמה הרחיקה
אותי, אותך והייתי כאן
וקראתי בשמך.
עם השמלה היוקרתית והלב הכמה.
שלך הייתי..ועדיין..שתקטפי.
כמוך כמוני היינו מלאים בחדווה ובשמחה שלא מימשה את עצמה.
ולא נגמר עד שראיתי את עצמי. את עצמי בך.
כי שלך הייתי.
מאז ומעולם. תמיד אוהב
תמיד איתך. שתבואי..שתתהווי.
מאד מאד וזה איתי לעד

גיא פירוביץ.

ציפור הנפש

הדלת שנחסמה מזמן, 

הדרך שאבדה,

האמונה שנשברה,

נראים היום כחלום ישן נושן.

הגלים היכו בהם והים שטף,

לאן?

חיפשתי בדרך לא דרך את המשך המסע,

פנים רבות עברו על פניי,

ניסיתי לתפוס את הרגע איתן,

מרגיש ריקנות וזעקה בנשמה,

המשכתי הלאה עם הזמן שחלף,

מתי?

צעדתי לבד בנתיב המטושטש של ליבי,

היא פתאום שם הגיחה,

לא האמינה נפשי שהיא אמיתית,

נלחמתי ברגש וברצון שבתוכי,

הרמתי ידיים בייאוש מטורף,

איך?

היא נעמדה בפתח הדלת וחסמה את האור,

החזקתי בכח את מושא כאביי,

נתתי לה דרור לפרוט על נפשי,

חיפשתי לפרוץ אל ליבה להוציאו מן המסתור,

מוכה שוק על ירך ובכאב נעטף,

עם מי?

היא תפסה בגרוני והפכתי אסיר,

שבוי מרצון בסיוט הנעים,

זרעה אהבה בדרכי השבורה,

בת כנף שכישפה אותי ומילאה אותי בשיר,

מתקדם לכיוון חיוכך המתוק להרגיש את החום המשותף.

החיוך היפה

איך קורה שחיוך יפה רחוק כל כך ממני?
מילים של צחוק עולות כמו מטר של ידים  מלטפות ומחבקות.
 אותו חיבוק שניתן לחלום עליו בלי מאמץ.
אותו חיוך שנראה כמו נולד על ידי האור עצמו.
כל כך יפה וכל כך רחוק.
גבעות הסלע והחול, הרים אדירים וים כחול, שמיים וארץ המרחק גדול.
כעטיפה הלב ריק מתוכן ורוצה לחבק את המתנה השמורה רק לו.
אותו מקום החסום לכן, אותן פנים וגופים יפים שעברו ,נגעו אבל לא נצרבו.
אותו המקום הממתין לחיוך , ולליטוף הרחוקים שכמעט וקרס בלילות הקרים. אותו המקום שנפתח ונסגר באותה השניה שהרגיש וחווה אבל לא התרצה.
מקום ששמור לאותו החיוך לעיני השקד החומות הנוגעות, לאותו הליטוף המבריא המרפא המביא איתו רוך קטיפתי ובוער.
האם ימצא אז הלב את אותו החיוך?
האם יניח ידיו על ההר הכבוש?
האם עוד ידע אהבה על עורו?
הלב שחלם על חיוך מרחוק, על ליטוף רגשותיו במגעו של האור.
מרגיש בידיו את את גודלו של אין,
נוטף אהבה ולעד מקווה שיחזור אליו שוב
החיוך היפה.