דף 3. גיא

כל בוקר בדרך לבריכה היתה נעמי שוקעת בחלומות "אילו הייתי מרוויחה כפול ממה שהבריכה מספקת הייתי יכולה לקנות רכב, וציוד שחסר לי בבריכה, ובגדים לפטר." "אילו הייתי יכולה להרשות לעצמי מטפלת שתיהיה עם פטר שעתיים כל יום."
תמיד היו החלומות על פטר ואיך אפשר לעזור לפטר, לא היה לה זמן לעצמה אפילו בחלומותיה. "ההקרבה היא מוחלטת אך הסיבה שווה את הכל" היתה אומרת לעצמה בכל פעם שמצב רוח ירוד איים לחדור לתודעתה ולשבש את יומה.
פטר, הוא היה הכל בחייה. מה שעשתה עשתה בשבילו, רצונותיה כלפי עצמה היו כקליפת השום לעומת צרכיו של בנה.

"אני מקווה שגיא הגיע כבר לבריכה והוריד את כיסוי המים."
גיא היה המטפל השותף שלה בבריכה. בזכות גודל הבריכה ניתן היה לקיים שני טיפולים באותו הזמן, רק היה צריך למשוך את הפרגוד בכדי לחצות את שדה הראיה, והיתה נוצרת מחיצה. המטופל בעודו שוכב וצף על גבו היה מרגיש פרטיות מוחלטת מהבחינה הויזואלית, ובגלל שהאזניים ממילא נמצאות בתוך המים לא היה המטופל שומע דבר מלבד תנועת המים.
מבחינת המטפלים המצב היה שונה, בעודם עומדים היו יכולים נעמי וגיא לראות אחד את השני מהחזה ומעלה, כמובן שהבדל הגובה ביניהם היה משמעותי לכן היה גיא עובד באיזור העמוק יותר של הבריכה. כך נוצר מצב ששניהם היו באותו הגובה למראית עינו של המביט מבחוץ.
ההבדלים נראו ברורים הרבה יותר מחוץ למים, נעמי נראתה זעירה לעומת גיא,מאה ושישים סנטימטרים של אישה חמודה חושנית ויפה אל מול מאה תשעים וחמישה סנטימטרים של גבר רחב אתלטי וחזק (וגם יפה חשבה נעמי בליבה).
צלקת מבריקה באורך של שלושים סנטימטרים ובצורת האות L הייתה חקוקה על חזהו של גיא. כל פעם שהוריד את חולצתו היו מבטיהם של הסובבים (גברים ונשים כאחד) נחים לרגע על הגוף היפה והמעוצב בשרירים מרשימים ומיד היו מתקבעים על הצלקת. המון פעמים נשאל גיא לגבי אותה צלקת אך מעולם לא גילה את מקורה. בגלל עברו הצבאי כלוחם ביחידת קומנדו חשאית היו הרבה תיאוריות והשערות לגבי מקור הצלקת אך איש מלבד גיא לא ידע.
"בוקר טוב לאם המסורה" אמר גיא ברגע שנכנסה נעמי למשרד הבריכה. "בוקר טוב גם לך חייל אמיץ" ענתה."או, כמה פעמים אמרתי לך שהחייל שבי נשאר בתחומי הבסיס ברגע שהשתחררתי. לא הבאתי אותו איתי לחיות את החיים".
"טוב, טוב, אל תעלב אין צורך לראות את רמבו בוכה זה הורס את כל הדימוי" הקניטה אותו. "גברת הנדריקס באה היום לטיפול?" שאל בנסותו לשנות את הנושא. "כן, גם היא וגם האחיות עדנה ושרה ג'נקינס. יהיה מאוד שמח היום" ענתה.
"טוב אז נתכונן לחגיגה של יום." אמר גיא והלך לחדר המכונות בכדי לבדוק את נתוני הבריכה השונים.
יום העבודה היה מחולק לשלוש שעות עבודה רצופות מהשעה תשע בבוקר שתים עשרה בצהריים אז היו יוצאים להפסקה של שעה לארוחת צהריים, וחוזרים למים לעוד ארבע שעות עבודה.
"יש לי מטופל חדש היום." אמרה נעמי "גבר כבן ארבעים עם כאבים בגב תחתון. אמר ששמו משהו כמו דרינינוס".
"את מתכוונת לקנדרינוס אולי?" השתאה גיא "כן כן קנדרינוס, איך ידעת?" שאלה בהפתעה. "יואל קנדרינוס- בן למשפחת מהגרים יוונים ובעל חברה השלישית בגודלה בעולם לספנות . איך הגעת אליו?" התעניין גיא בארשת פנים רצינית ולא אופיינית.
"הוא התקשר אלי ואמר שראה את המספר במודעה שלנו ברחוב."הסבירה נעמי לא לגמרי מבינה את הרצינות של גיא בעניין.
"יש משהו שאני צריכה לדעת לגביו מעבר למה שהוא הציג? אולי איזה עבר אפל בהטרדת נשים או משהו כזה?"
"לא, ממש לא אבל אני נתקלתי בכמה אנשים עשירים ואני יכול להגיד לך שאיש עשיר ברמה כזאת רואה אנשים כמונו כ חיילים על לוח שחמט. כלומר אנחנו אמצעי להשגת מטרה מבחינתו ולא ממש אנשים אז שימי עין על הנעשה איתו בבריכה. מה גם שאני לא אהיה כאן כאשר הוא יבוא אני מסיים מוקדם היום."
"אני שומעת חשש אמיתי לשלומי בקולך? או שזה רק נדמה לי?" צחקה.
"אני אהיה בחדר המכונות נודניקית שכמותך."