יום רביעי, 30 ביולי 2014

ציפור הנפש

הדלת שנחסמה מזמן, 
הדרך שאבדה,
האמונה שנשברה,
נראים היום כחלום ישן נושן.
הגלים היכו בהם והים שטף,

לאן?

חיפשתי בדרך לא דרך את המשך המסע,
פנים רבות עברו על פניי,
ניסיתי לתפוס את הרגע איתן,
מרגיש ריקנות וזעקה בנשמה,
המשכתי הלאה עם הזמן שחלף,

מתי?

צעדתי לבד בנתיב המטושטש של ליבי,
היא פתאום שם הגיחה,
לא האמינה נפשי שהיא אמיתית,
נלחמתי ברגש וברצון שבתוכי,
הרמתי ידיים בייאוש מטורף,

איך?

היא נעמדה בפתח הדלת וחסמה את האור,
החזקתי בכח את מושא כאביי,
נתתי לה דרור לפרוט על נפשי,
חיפשתי לפרוץ אל ליבה להוציאו מן המסתור,
מוכה שוק על ירך ובכאב נעטף,

עם מי?

היא תפסה בגרוני והפכתי אסיר,
שבוי מרצון בסיוט הנעים,
זרעה אהבה בדרכי השבורה,
בת כנף שכישפה אותי ומילאה אותי בשיר,
מתקדם לכיוון חיוכך המתוק להרגיש את החום המשותף.



אין תגובות:

פרסום תגובה