יום שבת, 21 בנובמבר 2009

לך

הרמתי ראשי מעל אדוות זעירות
ישבת בגאון מול עיניי הפעורות
לרגע הרגשתי את תזוזת העולם
חומות המגן של ליבי נרעדו
קיבלו זעזוע ומייד התבצרו
מבט חמים וחיוך של מלאך
נתנו לי פתאום להרגיש מבורך
לא העזתי לחשוב את אשר על ליבי
רציתי אותך לאחוז בידי
לתת לך לטעום את תמצית נשמתי
כאור הפורץ מאשנב חרישי ונסתר
הצבת קיומך מול ליבי המפוזר
השרית בי רצון של בהירות ועוצמה
מצאתי בך לב ונפש חיה
נפש מוטרדת הכמהה לפריצה
יפה ונחשקת, פראית, שלווה ומקור גאווה
אוהבת בלי קושי, נותנת עצה ותורמת ליבך
הרגשתי את חום לבבך על פני, אמרת לי דבר שהרטיט את חושיי
ביקשת רק מקום להכיל את חומך, למצוא לך מרחב לעירסול כאבך
אפרוש שתי ידיים ואתן מחיי למען אביא לך חיוך מעיניי
אישה במציאות זה נכון, זה קורה אנחנו ביחד
נמשיך ונרצה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה